הפסד הרפובליקנים בבחירות אמצע הכהונה והעברת השליטה בשני בתי הקונגרס לידי הדמוקרטים, עם כינוס הקונגרס החדש בינואר 2027, הם איתות ברור לטראמפ שהציבור האמריקני אינו מוכן לשלם מחיר בלתי מוגבל עבור מלחמה במזרח התיכון. עליית מחירי האנרגיה והפגיעה הכלכלית, כך אומרים גורמים מדיניים, הפכו את המלחמה לנטל פוליטי.
לדבריהם, טראמפ יצטרך מעתה להביא בחשבון לא רק את שיקולי הביטחון, אלא גם את הביקורת הצפויה בקונגרס ואת ההשפעה האפשרית של המשך המלחמה על מעמדו ועל סיכויי מפלגתו. לכן, מבחינתו, יש יתרון ברור לניסיון למצות את האפשרות הדיפלומטית, תוך שמירה על הסנקציות ועל הלחץ הצבאי והימי.
בישראל, תוצאות הבחירות החלישו את ראש הממשלה נתניהו והותירו אותו ללא רוב פרלמנטרי להקמת ממשלה. הנשיא יצחק הרצוג הטיל בינתיים על גדי איזנקוט את מלאכת הרכבת הממשלה, מה שמציב את נתניהו בפני אתגר פוליטי נוסף.
אולם בניגוד לטראמפ, נתניהו עדיין מכהן כראש ממשלת מעבר, ומעמדו הפוליטי אינו שולל ממנו את הסמכויות לקבל החלטות ביטחוניות וצבאיות. מבחינתו, איראן נותרה האיום האסטרטגי המרכזי, והסכם שיותיר בידיה חלק משמעותי מיכולות הגרעין והטילים עלול להיתפס ככישלון של המדיניות שהוביל. לכן, גם אם חולשתו הפוליטית מחייבת אותו בזהירות, הוא ממשיך לדחוף לקו תקיף יותר כלפי טהראן.
ההשפעה המצטברת של שתי מערכות הבחירות יוצרת מצב של אינטרסים מנוגדים בתוך הברית האמריקנית ישראלית. טראמפ זקוק לרגיעה שתאפשר לו להציג לציבור האמריקני הישג מדיני ולצמצם את המחיר הכלכלי והפוליטי של המלחמה. נתניהו, לעומת זאת, רואה בהפסקת הלחימה ובהסכם שישאיר את היכולות האסטרטגיות של איראן על כנן הישג חלקי בלבד, ואף פגיעה בתדמיתו כמנהיג שהתחייב להסיר את האיום האיראני.
מבחינת איראן, אומרים גורמים מדיניים, תוצאות הבחירות נתפסות כהזדמנות לנצל את חולשתם הפוליטית של שני יריביה. בטהראן מעריכים שטראמפ יתקשה לפתוח במערכה נוספת, ולכן ינסו להקשיח עמדות במשא ומתן ולדרוש הקלות בסנקציות.
בסופו של דבר, אומרים גורמים מדיניים, הבחירות בארה״ב ובישראל לא סיימו את המלחמה, אלא שינו את מאזן השיקולים של מנהיגי שתי המדינות. טראמפ נוטה יותר לריסון ולמיצוי הלחץ הכלכלי והדיפלומטי, ואילו נתניהו ממשיך לדחוף להכרעה צבאית.
הערכות מודיעיניות בישראל מצביעות על כך שאיראן עדיין מחזיקה במלאי גדול של טילים בליסטיים וממשיכה לייצר עשרות טילים מדי חודש. אין בכך כדי לבטל את הנזק הכבד שנגרם לתשתיות מערך הטילים, ההגנה, הצי והאנרגיה של איראן.
במקביל, הערכת מודיעין מערבית שפורסמה ב-10 בנובמבר בסוכנות הידיעות בלומברג הצביעה על כך שאיראן מסוגלת לייצר כ־50 טילים בליסטיים בחודש, כמחצית מקצב הייצור שלה לפני המלחמה, וכי נותרו ברשותה לפחות 1,700 טילים בליסטיים. הנתונים ממחישים את יכולתה של איראן לשקם חלק מיכולותיה הצבאיות למרות הנזק שספגה.
בארה״ב, מעריכים גורמים מדיניים, נראה כי טראמפ נעשה מסויג יותר מחידוש העימות, במיוחד לנוכח תבוסת הרפובליקנים בבחירות אמצע הכהונה לקונגרס ועל רקע חוסר שביעות רצון ציבורי מהעלייה ביוקר המחיה. טראמפ מעדיף לדבר על כך שהמלחמה למעשה הסתיימה, ולהמשיך במדיניות של לחץ כלכלי ומשא ומתן.
בעקבות ההשלכות החמורות של המלחמה על מדינות האזור מסתמן שינוי אזורי משמעותי. גורמים ביטחוניים אומרים כי מדינות המפרץ, שבעבר נתפסו כזירות אפשריות לתגובה איראנית או כבסיסים לפריסת כוחות אמריקניים, מנסות כעת להשפיע על עצם ההחלטה אם לצאת למלחמה.
קטאר מובילה את מאמצי התיווך בין וושינגטון לטהראן, בעוד סעודיה, איחוד האמירויות ומדינות מפרץ נוספות פועלות לתת הזדמנות לדיפלומטיה. מדינות אלה מבינות כי חידוש העימות יסכן את ביטחונן, את מתקני התשתית החיוניים שלהן ואת חופש השיט במפרץ, ויפגע בכלכלותיהן ובתוכניות הפיתוח שלהן.
המתיחות בין ארה״ב לאיראן נכנסת לשלב חדש של מאבק על היוזמה ועל עיצוב כללי העימות. מצד אחד, וושינגטון מחזיקה במזרח התיכון כוח צבאי משמעותי המאפשר לה לחדש את התקיפות נגד איראן ולהרחיב את הפעילות האווירית והימית. מצד שני, הנשיא דונלד טראמפ אינו ממהר להורות על חידוש המלחמה, למרות הלחץ שמפעיל עליו ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. בינתיים, איראן מגבירה את הלחץ במצר הורמוז ומנסה לאלץ את ארה״ב לשנות את מדיניות המצור הימי והכלכלי שהטילה עליה.
האסטרטגיה האמריקנית הנוכחית משקפת ניסיון לשמור על לחץ צבאי וכלכלי כבד על טהראן, מבלי להיגרר למערכה צבאית נוספת שתוצאותיה ומשכה אינם ברורים. עם זאת, טראמפ הבהיר כי הכוחות האמריקניים באזור ערוכים לחדש את הפעילות הצבאית אם יחליט שהדבר נחוץ.
טראמפ גם הציב יעד פוליטי שאפתני במיוחד, כאשר הצהיר כי אם ההנהגה האיראנית הנוכחית תישאר בשלטון עד תום כהונתו, הוא יראה בכך תבוסה אישית שלו. משמעות הדברים היא, אומרים גורמים מדיניים, שהנשיא האמריקני אינו מסתפק בהסרת איום צבאי נקודתי מצד איראן, אלא מבקש להחליש את המשטר ולהביא לשינוי משמעותי בהתנהלותו. עם זאת, הוא אינו מוכן בשלב זה לשלם את המחיר של מלחמה ממושכת.
ההיסוס האמריקני אינו נובע ממחסור באמצעים צבאיים. ארה״ב מחזיקה באזור כ־50 אלף חיילים, שתי נושאות מטוסים ולפחות 15 ספינות מלחמה נוספות. לצדן פועלים מטוסי קרב מדגמי F-15, F-16 ו־F-35, מטוסי תקיפה, מטוסי תדלוק ומערכות מודיעין והתרעה. מערך זה מאפשר לאמריקנים להמשיך במצור הימי, להגן על הכוחות והבסיסים שלהם ולבצע תקיפות אוויריות וימיות בהיקף משמעותי.
גם תנועת התגבור האמריקנית לאזור נמשכת. גורמים ביטחוניים אומרים כי נושאת המטוסים ״תיאודור רוזוולט״ צפויה להגיע למזרח התיכון לקראת סוף החודש, כדי להחליף אחת מנושאות המטוסים הפועלות באזור. עם זאת, לפי דיווחים עדכניים בתקשורת האמריקנית, נשקלת גם האפשרות להשאיר באזור שלוש נושאות מטוסים, בהתאם להתפתחויות ולצורכי המבצע. משמעות הדבר היא שהיערכות הכוחות נועדה לשמור על רציפות הנוכחות הצבאית ועל יכולת התגובה האמריקנית. גם החלפת הכוחות האמפיביים ותגבור מערכות ההגנה האווירית נועדו לאפשר את המשך הפעילות ולרענן את הכוחות.
לדברי גורמים ביטחוניים, ההיערכות הזאת מלמדת כי ארה״ב שומרת לעצמה יכולת לפתוח בסבב תקיפות נוסף נגד איראן, גם ללא הזרמת כוחות נוספים בהיקף גדול. אולם יש הבדל בין היכולת לבצע תקיפות מוגבלות לבין ניהול מערכה רחבה במשך שבועות. מערכה כזאת תחייב מלאי תחמושת גדול, כשירות מבצעית גבוהה של המטוסים והספינות, יכולת להחליף אמצעי לחימה מתכלים והגנה מתמשכת על הבסיסים האמריקניים מפני תגובות איראניות. הנתונים הגלויים אינם מצביעים על כך שכל התנאים הדרושים למלחמה ממושכת כבר הושלמו. גם אין כרגע סימנים להכנות לקראת מבצע קרקעי רחב היקף.
גורמים מדיניים בישראל מביעים דאגה מפני האפשרות שטראמפ יסתפק בלחץ הכלכלי ובמצור הימי ולא יחזור לתקוף את איראן. נתניהו ממשיך לדחוף לאופציה הצבאית ואף שיגר את ראש המוסד רומן גופמן לוושינגטון לפגישות עם ראשי הממשל בניסיון לשכנעם בחשיבות חידוש הלחימה נגד איראן.
גורמים ביטחוניים מעריכים כי הסיכוי לחידוש הלחימה התרחק בהשוואה להערכות שנשמעו בשבועות האחרונים.
במקביל, איראן מנסה לנצל את ההיסוס האמריקני כדי לשפר את עמדת המיקוח שלה. במצר הורמוז מתרחשת הסלמה המשקפת, ככל הנראה, טקטיקה איראנית מחושבת. נראה כי טהראן מבקשת להסיר את המצור הימי והכלכלי שהוטל עליה ולמצוא הזדמנות להגיב למהלכים האמריקניים, אך מבלי לתת לטראמפ עילה לטעון שאיראן היא שחידשה את המלחמה.
המסר האיראני הוא כי טהראן אינה מתכוונת להשלים עם המצור ועם הלחץ האמריקני, וכי היא מסוגלת להרחיב את העימות בזירה הימית. עם זאת, נראה שהיא משתדלת לנהל את ההסלמה באופן מבוקר, כדי להימנע ממתן עילה לארה״ב לפתוח במערכה רחבה. מבחינתה, עצם השיבוש של התנועה הימית והעלאת מחירו של המצור עשויים להפעיל לחץ על וושינגטון ועל מדינות המפרץ.
למרות חילוקי הדעות בין טראמפ לנתניהו, שיתוף הפעולה הביטחוני בין שתי המדינות נמשך. ישראל מבקשת להציג לאמריקנים את תמונת המודיעין העדכנית על תוכניות הגרעין והטילים של איראן, ולשכנע את הממשל כי השארת המשטר בטהראן עם יכולותיו הצבאיות והאזוריות טומנת בחובה סכנה לטווח הארוך.
גורמים מדיניים מעריכים כי בשלב הנוכחי טראמפ מנסה להחזיק את המקל בשני הקצוות. הוא אינו מוותר על האיום הצבאי ועל האפשרות לחדש את התקיפות, אך מעדיף למצות את הלחץ הכלכלי והימי לפני קבלת החלטה על מלחמה נוספת. איראן מצדה מנסה להפוך את המצור לבעיה אזורית ובינלאומית באמצעות הגברת הלחץ במצר הורמוז, אך נזהרת שלא לחצות את הסף שיחייב את טראמפ להגיב צבאית.
גורמים ביטחוניים מעריכים כי המאבק האמיתי בעת הזאת הוא על השאלה מי ימצמץ ראשון. טראמפ מבקש להוכיח כי הוא מסוגל להכניע את איראן באמצעות לחץ מתמשך בלי להיגרר למלחמה נוספת. טהראן מבקשת להראות כי לא ניתן להחזיק אותה תחת מצור לאורך זמן בלי לשלם מחיר אזורי וכלכלי. נתניהו חושש שהזמן פועל לטובת איראן ודוחף לחידוש המערכה.
לכן, בטווח הקרוב נראה כי המשך המצור והלחץ הכלכלי, לצד חיכוכים ופעולות צבאיות מוגבלות, הם התרחיש הסביר יותר כרגע מחידוש מלחמה כוללת. אולם כל עוד אין הסכמה על תנאי ההסדר וכל עוד איראן ממשיכה לאתגר את הנוכחות האמריקנית במצר הורמוז, הסיכון להסלמה בלתי מתוכננת נותר משמעותי.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
