המחלוקת הפוליטית סביב הסכם המסגרת עם ישראל משקפת את הקרב האמיתי על עתידה של לבנון , בין תפיסת המדינה הריבונית לבין המשך השפעתה של איראן באמצעות חיזבאללה.
מוקד הכוח האמיתי נמצא בידי משמרות המהפכה, שמעצבים את מדיניות החוץ, מנהלים את העימות עם ארה"ב וקובעים את גבולות המשא ומתן. מי שמבקש להבין את טהרן חייב להתחיל לחשוב כמו משמרות המהפכה.
הפגיעה בנמל המצרי אינה עוד אירוע ביטחוני נקודתי, אלא איתות לכך שהעימות האזורי מתרחב לזירות חדשות. איראן או שלוחיה הצליחו לתקוף יעד אסטרטגי בלב מצרים, המשמעות היא שמפת האיומים האזורית השתנתה באופן דרמטי.
התקיפה האמריקנית-סעודית האחרונה בעיראק חשפה תהליך שנבנה במשך יותר מעשור, איראן הופכת את עיראק למרכז הפיקוד של "ציר ההתנגדות", שממנו ניתן לתאם פעילות צבאית נגד ארה"ב, מדינות המפרץ וישראל.
למרות הכרזת טראמפ על הסכם היסטורי, בישראל מטילים ספק בכוונת חמאס להתפרק מנשקו ומזהירים כי הארגון מבקש להשאיר את השליטה בנשק בידי גורם פלסטיני ולהתנות כל צעד בנסיגה ישראלית ובהתקדמות מדינית.
גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי הפסקת האש בין ארה"ב לאיראן באזור הורמוז היא שברירית וזמנית בלבד, השיחות על מיצר הורמוז נמשכות, אך הסיכון להסלמה צבאית גדולה נותר בעינו, כאשר מיצר הורמוז עומד במרכז העימות האסטרטגי.
המאבק סביב מיצר הורמוז אינו רק על חופש השיט, טהרן מנסה להפוך את הישגיה הצבאיים למעמד מדיני קבוע, בעוד ארה"ב ומדינות המפרץ מבקשות למנוע ממנה שליטה באחד מעורקי האנרגיה החשובים בעולם.
ראש הממשלה נתניהו מבקש לשכנע את נשיא ארה"ב להותיר את האופציה הצבאית על השולחן, אך במקביל ימנע מעימות פומבי על רקע הפערים בין ירושלים לוושינגטון לגבי המשך הטיפול באיום האיראני.
הנשיא האמריקני מעניק הזדמנות נוספת לדיפלומטיה באמצעות התיווך העומאני, אך בישראל מעריכים כי משמרות המהפכה אינם מעוניינים בפשרה. מבחינתם, השליטה במיצרי הורמוז והמשך הלחץ האזורי הם המפתח למשא ומתן מעמדת כוח.
מדיניות "מצור תמורת מצור" אינה עוד איום ימי. החות'ים מאותתים כי גם מתקני הנפט הסעודיים על הכוונת, קושרים את המערכה ישירות לעימות בין איראן לארה"ב ומעמידים את ריאד בפני דילמה אסטרטגית מורכבת.
המחלוקת הפוליטית סביב הסכם המסגרת עם ישראל משקפת את הקרב האמיתי על עתידה של לבנון , בין תפיסת המדינה הריבונית לבין המשך השפעתה של איראן באמצעות חיזבאללה.
מוקד הכוח האמיתי נמצא בידי משמרות המהפכה, שמעצבים את מדיניות החוץ, מנהלים את העימות עם ארה"ב וקובעים את גבולות המשא ומתן. מי שמבקש להבין את טהרן חייב להתחיל לחשוב כמו משמרות המהפכה.
הפגיעה בנמל המצרי אינה עוד אירוע ביטחוני נקודתי, אלא איתות לכך שהעימות האזורי מתרחב לזירות חדשות. איראן או שלוחיה הצליחו לתקוף יעד אסטרטגי בלב מצרים, המשמעות היא שמפת האיומים האזורית השתנתה באופן דרמטי.
התקיפה האמריקנית-סעודית האחרונה בעיראק חשפה תהליך שנבנה במשך יותר מעשור, איראן הופכת את עיראק למרכז הפיקוד של "ציר ההתנגדות", שממנו ניתן לתאם פעילות צבאית נגד ארה"ב, מדינות המפרץ וישראל.
למרות הכרזת טראמפ על הסכם היסטורי, בישראל מטילים ספק בכוונת חמאס להתפרק מנשקו ומזהירים כי הארגון מבקש להשאיר את השליטה בנשק בידי גורם פלסטיני ולהתנות כל צעד בנסיגה ישראלית ובהתקדמות מדינית.
גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי הפסקת האש בין ארה"ב לאיראן באזור הורמוז היא שברירית וזמנית בלבד, השיחות על מיצר הורמוז נמשכות, אך הסיכון להסלמה צבאית גדולה נותר בעינו, כאשר מיצר הורמוז עומד במרכז העימות האסטרטגי.
המאבק סביב מיצר הורמוז אינו רק על חופש השיט, טהרן מנסה להפוך את הישגיה הצבאיים למעמד מדיני קבוע, בעוד ארה"ב ומדינות המפרץ מבקשות למנוע ממנה שליטה באחד מעורקי האנרגיה החשובים בעולם.
ראש הממשלה נתניהו מבקש לשכנע את נשיא ארה"ב להותיר את האופציה הצבאית על השולחן, אך במקביל ימנע מעימות פומבי על רקע הפערים בין ירושלים לוושינגטון לגבי המשך הטיפול באיום האיראני.
הנשיא האמריקני מעניק הזדמנות נוספת לדיפלומטיה באמצעות התיווך העומאני, אך בישראל מעריכים כי משמרות המהפכה אינם מעוניינים בפשרה. מבחינתם, השליטה במיצרי הורמוז והמשך הלחץ האזורי הם המפתח למשא ומתן מעמדת כוח.
מדיניות "מצור תמורת מצור" אינה עוד איום ימי. החות'ים מאותתים כי גם מתקני הנפט הסעודיים על הכוונת, קושרים את המערכה ישירות לעימות בין איראן לארה"ב ומעמידים את ריאד בפני דילמה אסטרטגית מורכבת.
