שישה חודשים חלפו מאז תחילת המלחמה שהובילה למינויו של מוג'תבא ח'מינאי למנהיג העליון של איראן, מאז, מי שאמור להיות האדם החזק ביותר ברפובליקה האסלאמית כמעט ואינו קיים במרחב הציבורי,כך אומרים גורמים ביטחוניים בכירים שעוקבים אחרי הנושא.
האינדיקציה היחידה לקיומו היא ההודעות שמתפרסמות בשמו בתקשורת האיראנית ומיוחסות אליו.
לדבריהם, אין תמונה עדכנית של המנהיג העליון, אין סרטון שניתן לאמת את מועד הצילום שלו, אין הקלטה קולית, אפילו מפגשים שעליהם הודיעו השלטונות האיראניים אינם מלווים בתיעוד חזותי.
וזה בדיוק מה שהופך את היעדרותו של מוג'תבא ח'מינאי לשאלה פוליטית ואסטרטגית, ולא רק לשאלה רפואית.
טראמפ: מוג'תבא בחיים אבל פצוע קשה
הנשיא האמריקני דונלד טראמפ הוסיף בשבוע שעבר שמן למדורת התעלומה כשאמר לתקשורת האמריקנית כי הוא אינו סבור שמוג'תבא ח'מינאי מת, ואף קבע כי הוא נותר בחיים, אך סובל מפציעות "קשות מאוד".
לדברי טראמפ, ח'מינאי נפגע בצד השמאלי של גופו, בזרועו וברגלו.
עם זאת, טראמפ הוסיף אמירה מעניינת לא פחות:" אם ח'מינאי אכן מת, הרי שהשלטונות האיראניים "מציגים הצגה משכנעת מאוד", משום שהם ממשיכים לטעון כי הם מקבלים ממנו את האישור הסופי להחלטות המרכזיות.
המסר של טראמפ למעשה משאיר שתי אפשרויות פתוחות, האחת כי מוג'תבא חי וממשיך לקבל החלטות, כפי שטוען המשטר האיראני, או שהמשטר מצליח לייצר מצג של מנהיג פעיל, גם אם בפועל הוא כבר אינו ממלא את תפקידו.
גם ראש הממשלה נתניהו הביע הערכה בראיון לתקשורת כי מוג'תבא ח'מינאי בחיים, הוא אמר את הדברים בראיון לפודקאסט "הכל פתוח" של אבי שושן ב-22 ביולי השנה. גורמים ביטחוניים בכירים בישראל מעריכים כי אין מדובר במבצע הונאה איראני וטוענים כי קיימות אינדיקציות מודיעיניות חזקות כי אכן מוג'תבא ח'מינאי הוא בין החיים, הוא מסתתר תחת צעדי אבטחה חסרי תקדים מחשש כי הוא יחוסל על ידי ישראל או ארה"ב.
אולם, לדבריהם, השאלה כבר אינה אם מוג'תבא בחיים, אלא האם לאיראן עדיין יש מנהיג שממלא בפועל את תפקידיו, מנהיג עליון באיראן אינו נשיא סמלי, הוא אמור להיות בעל המילה האחרונה בסוגיות הביטחון, מדיניות החוץ, הצבא והחלטות אסטרטגיות.
לדבריהם, אם אכן מוג'תבא ח'מינאי מסוגל לקבל החלטות, לקיים דיונים עם ראשי המשטר ולהכריע בסוגיות המרכזיות הרי שהיעדרותו הפיזית מהמרחב הציבורי אינה בהכרח משמעותית.
אבל אם הוא אינו מסוגל לעשות זאת, נוצר ואקום מסוכן בלב המערכת האיראנית שבו משמרות המהפכה בראשות הגנרל אחמד ואחידי מכתיבים את מדיניות החוץ והפנים.
הגרסה הרשמית של טהרן היא ברורה כי מוג'תבא ח'מינאי חי, מצבו הבריאותי משתפר, והוא ממשיך לנהל את המדינה מאחורי הקלעים מטעמי ביטחון.
גורמים איראניים בכירים טוענים כי הוא מקבל את הדיווחים המרכזיים, מקיים פגישות עם בכירים ומחזיק במילה האחרונה בהחלטות החשובות.
גם הנשיא מסעוד פזשכיאן טען כי נפגש עם מוג'תבא ח'מינאי לפגישה שנמשכה שבע שעות. משרדו של ח'מינאי דיווח על הפגישה, שבה נדונו המלחמה, המצב הכלכלי ועתידה של המדינה.
אבל יש בעיה גדולה, המשטר האיראני אינו מספק שום תמונה, סרטון או הקלטת אודיו לציבור האיראני מחשש שהמודיעין במערב ינתח אותם וילמד על מצבו האמיתי של המנהיג.
גם כאשר השלטונות באיראן מדווחים על מפגשים עם המנהיג, הציבור האיראני נדרש להסתפק בהודעות רשמיות.
וזה מתחיל לכרסם באמינות המסר, אפילו תומכי המשטר מתחילים לשאול שאלות קשות, הספקות לגבי גורלו של מוג'תבא ח'מינאי אינם קיימים עוד רק בקרב מתנגדי המשטר.
אחד מאנשי הבסיג' בעיר קום, מעוזם של אנשי הדת והמחנה השמרני, אמר לתקשורת האיראנית כי הוא מאמין שמוג'תבא ח'מינאי עדיין מקבל את ההחלטות המרכזיות. אבל לדבריו, היעדר אפילו תמונה אחת של המנהיג פוגע במורל.
האמירה הזו חשובה במיוחד,אם אפילו פעיל המזוהה עם הממסד האיראני מרגיש צורך "לראות או לשמוע" את המנהיג כדי להשתכנע שהוא עדיין מנהל את המדינה, משמעות הדבר היא שהמשטר מתמודד לא רק עם בעיה ביטחונית , אלא עם בעיית אמון.
בקרב איראנים המזוהים עם האופוזיציה או עם המחנה הרפורמיסטי הספקות חריפים עוד יותר, הלכי הרוח שאותם מזהים גורמים ביטחוניים הם כי קיים ספק גדול שמוג'תבא ח'מינאי שרד את ההפצצה הישראלית על המתחם של אביו.
בינתיים, בזמן שהמנהיג העליון מוסתר לגמרי מעיני הציבור, מוקדי כוח אחרים ממשיכים לפעול,הגורם המרכזי הוא משמרות המהפכה.
לפי גורמים ביטחוניים בכירים, כוחם של משמרות המהפכה התחזק מאז פרוץ המלחמה, והם ממלאים תפקיד מרכזי יותר ויותר בקבלת ההחלטות האסטרטגיות.
המערכת השלטונית התארגנה סביב המועצה העליונה לביטחון לאומי, שבה משתתפים בכירים במשמרות המהפכה לצד הנשיא מסעוד פזשכיאן, יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף ובכירים נוספים.
המשמעות היא שגם אם מוג'תבא ח'מינאי ממשיך לקבל את ההחלטות הסופיות, הוא אינו פועל בחלל ריק. סביבו נבנה מנגנון שלטוני חזק, שבו למשמרות המהפכה יש משקל עצום.
המלחמה שינתה את מאזן הכוחות הפנימי
איראן יצאה משישה חודשי מלחמה כשהיא מותשת, עם כלכלה שנפגעה קשות, מטבע שקרס ולחץ כבד על יצוא הנפט ובכל זאת, המשטר עדיין לא קרס.
הממסד התיאוקרטי הצליח לשרוד גם את היעדרו של המנהיג העליון וגם את אובדן בכירים צבאיים, תוך שמירה על שרשרת פיקוד פוליטית וצבאית.
אבל הישרדות אינה בהכרח יציבות, גורמים ביטחוניים מעריכים כי המלחמה עשויה להאיץ תהליך שבו משמרות המהפכה הופכים לגורם הדומיננטי ביותר במערכת האיראנית , גם אם מוג'תבא ח'מינאי נשאר באופן רשמי בראש הפירמידה.
להערכת גורמים ביטחוניים,קיימים כמה הסברים לכך שמוג'תבא ח'מינאי נעלם מהמרחב הציבורי, כנראה כי ח'מינאי מסתתר מחשש להתנקשות או לניסיון נוסף לפגוע בו או שבגלל הפציעות הקשות שסבל, במיוחד בפניו, הוא מעדיף שלא להיראות בציבור בשלב הזה.
יש היגיון בטיעון הזה, אם ישראל ארה"ב הצליחו לפגוע בצמרת האיראנית, חשיפת מיקומו של המנהיג החדש עלולה להפוך אותו למטרה.
אבל ככל שההיעדרות נמשכת, ההסבר הביטחוני לבדו מתקשה לספק תשובה משכנעת, מנהיג יכול להופיע במשך כמה שניות בסרטון מוקלט. הוא יכול לשאת הודעה קולית. הוא יכול להצטלם בפגישה סגורה.
כאשר אפילו זה אינו קורה במשך חודשים, החשד הופך לבעיה פוליטית.
בסופו של דבר, השאלה החשובה ביותר היא לא אם נראה את מוג'תבא ח'מינאי בתמונה,
השאלה היא מי מקבל את ההחלטות החשובות להמשך המלחמה ולגורלה של איראן.
האם כל הסכם עם וושינגטון מחייב את אישורו האישי? האם החלטה להמשיך בעימות עם ארה"ב עוברת דרכו? האם הוא קובע את מדיניות משמרות המהפכה? האם הוא יכול לפטר או למנות בכירים? האם הוא מנהל את המערכה מול ישראל?
אם התשובה לכל השאלות האלה היא כן , הרי שמוג'תבא עדיין המנהיג בפועל, גם אם הוא פועל מאחורי הקלעים.
אבל אם ההחלטות מתקבלות באופן קולקטיבי על ידי קבוצה של בכירים, ובראשם משמרות המהפכה והמועצה העליונה לביטחון לאומי, הרי שהיעדרותו כבר שינתה את מבנה השלטון.
גורמים ביטחוניים אומרים כי המצב הנוכחי יוצר סכנה מסוג אחר,כאשר המנהיג העליון אינו נראה ואינו מדבר, כל אחד מהמחנות בתוך המשטר יכול לטעון שהוא יודע מה הוא באמת רוצה.
היעדרות ממושכת מאפשרת לפלגים היריבים בתוך המשטר לפרש את רצונו של המנהיג בהתאם לאינטרסים שלהם.
הדבר עלול להיות קריטי במיוחד בתקופה שבה איראן צריכה לקבל החלטות קשות, האם להגיע להסכם עם ארה"ב? האם להמשיך בעימות הצבאי? כיצד להתמודד עם המשבר הכלכלי וכיצד לשקם את יכולת ההרתעה שלה?
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
