גורמים ביטחוניים בישראל ובכירים פלסטינים מעריכים כי מוחמד דחלאן מנסה לבנות מחדש את כוחו הפוליטי באמצעות רצועת עזה, חמאס, הקשרים עם איחוד האמירויות וארה"ב והמערכה על היום שאחרי המלחמה.
מטרתו אינה בהכרח להתמודד כבר עכשיו על הנשיאות, אלא להגיע למצב שבו לא ניתן יהיה להרכיב את ההנהגה הפלסטינית הבאה בלעדיו.
טהראן מציגה שישה תנאים לפתיחת מצר הורמוז, אך מאחורי הדרישות המוצהרות מסתתר יעד אסטרטגי אחד והוא סילוק הנוכחות האמריקנית מהמפרץ ובניית סדר אזורי שבו איראן היא הכוח הדומיננטי.
מאחורי המחלוקת על פירוק הנשק והשלב הבא של הסכם הפסקת האש מתגבש מאבק רחב יותר על דמותה של עזה ביום שאחרי, האם הרצועה תעבור לשליטה פלסטינית חדשה בחסות אמריקנית וערבית, והאם מוחמד דחלאן יהיה האיש שינהל אותה?
ההתקרבות האסטרטגית בין אבו דאבי לירושלים מעצבת מחדש את מאזן הכוחות במפרץ, אך גם חושפת את איחוד האמירויות לסיכונים ביטחוניים ופוליטיים גוברים מול איראן.
הקשרים הביטחוניים והמודיעיניים בין ירושלים לאבו דאבי העמיקו בעקבות המלחמה מול איראן, והפכו את איחוד האמירויות לשותפה האסטרטגית הקרובה ביותר של ישראל במפרץ, תוך תיאום חשאי בדרג המדיני והצבאי והרחבת שיתוף הפעולה נגד האיום האיראני.
פרישת איחוד האמירויות מאופ״ק היא מהלך אסטרטגי שמסמן מעבר מניהול קולקטיבי של שוק הנפט לריבונות אנרגטית ולגמישות גיאופוליטית, על רקע שינויים במאזן הכוחות האזורי והעולמי.
למרות התלות הכלכלית העמוקה של איראן במדינות המפרץ, ההנהגה האיראנית מהמרת על הסלמה צבאית נגדן כדי להפעיל לחץ אזורי ובינלאומי להפסקת המלחמה.
גורמים ביטחוניים מעריכים כי טהראן מבקשת לפגוע בצומת הכלכלי והלוגיסטי החשוב ביותר במפרץ, כדי ליצור לחץ אזורי ובינלאומי ולהשפיע על קבלת ההחלטות בוושינגטון.
המעבר האיראני לפגיעה בתשתיות אזרחיות במדינות המפרץ אינו מהלך טקטי נקודתי אלא ניסיון לעצב מחדש את כללי המשחק האזוריים ולייצר מנופי לחץ ישירים על וושינגטון ובעלות בריתה.
מדינות המפרץ מנהלות אסטרטגיה חכמה וזהירה שמאפשרת להן לשמור על עמדה מרכזית בניהול העימות מול איראן מבלי להיות צד פעיל בסכסוך.
גורמים ביטחוניים בישראל ובכירים פלסטינים מעריכים כי מוחמד דחלאן מנסה לבנות מחדש את כוחו הפוליטי באמצעות רצועת עזה, חמאס, הקשרים עם איחוד האמירויות וארה"ב והמערכה על היום שאחרי המלחמה.
מטרתו אינה בהכרח להתמודד כבר עכשיו על הנשיאות, אלא להגיע למצב שבו לא ניתן יהיה להרכיב את ההנהגה הפלסטינית הבאה בלעדיו.
טהראן מציגה שישה תנאים לפתיחת מצר הורמוז, אך מאחורי הדרישות המוצהרות מסתתר יעד אסטרטגי אחד והוא סילוק הנוכחות האמריקנית מהמפרץ ובניית סדר אזורי שבו איראן היא הכוח הדומיננטי.
מאחורי המחלוקת על פירוק הנשק והשלב הבא של הסכם הפסקת האש מתגבש מאבק רחב יותר על דמותה של עזה ביום שאחרי, האם הרצועה תעבור לשליטה פלסטינית חדשה בחסות אמריקנית וערבית, והאם מוחמד דחלאן יהיה האיש שינהל אותה?
ההתקרבות האסטרטגית בין אבו דאבי לירושלים מעצבת מחדש את מאזן הכוחות במפרץ, אך גם חושפת את איחוד האמירויות לסיכונים ביטחוניים ופוליטיים גוברים מול איראן.
הקשרים הביטחוניים והמודיעיניים בין ירושלים לאבו דאבי העמיקו בעקבות המלחמה מול איראן, והפכו את איחוד האמירויות לשותפה האסטרטגית הקרובה ביותר של ישראל במפרץ, תוך תיאום חשאי בדרג המדיני והצבאי והרחבת שיתוף הפעולה נגד האיום האיראני.
פרישת איחוד האמירויות מאופ״ק היא מהלך אסטרטגי שמסמן מעבר מניהול קולקטיבי של שוק הנפט לריבונות אנרגטית ולגמישות גיאופוליטית, על רקע שינויים במאזן הכוחות האזורי והעולמי.
למרות התלות הכלכלית העמוקה של איראן במדינות המפרץ, ההנהגה האיראנית מהמרת על הסלמה צבאית נגדן כדי להפעיל לחץ אזורי ובינלאומי להפסקת המלחמה.
גורמים ביטחוניים מעריכים כי טהראן מבקשת לפגוע בצומת הכלכלי והלוגיסטי החשוב ביותר במפרץ, כדי ליצור לחץ אזורי ובינלאומי ולהשפיע על קבלת ההחלטות בוושינגטון.
המעבר האיראני לפגיעה בתשתיות אזרחיות במדינות המפרץ אינו מהלך טקטי נקודתי אלא ניסיון לעצב מחדש את כללי המשחק האזוריים ולייצר מנופי לחץ ישירים על וושינגטון ובעלות בריתה.
מדינות המפרץ מנהלות אסטרטגיה חכמה וזהירה שמאפשרת להן לשמור על עמדה מרכזית בניהול העימות מול איראן מבלי להיות צד פעיל בסכסוך.
