תנועת חמאס מתמודדת בימים אלה עם אחד המשברים החמורים בתולדותיה – אם לא החמור שבהם מאז הקמתה בשנת 1987.
מקורות בתנועת חמאס ובסביבתה אמרו לעיתון "א-שרק אלאווסט" כי עוצמת התגובה הישראלית למתקפת ה-7 באוקטובר, ובעיקר המחיר הכבד שהוטל על עזה ועל חמאס עצמה, הובילו את הארגון למשבר עמוק ביותר בכל תחום: ביטחוני, כלכלי, מנהלי, פוליטי ופנימי.
על פי נתוני משרד הבריאות של חמאס ברצועת עזה, מאז פתיחת המלחמה נהרגו יותר מ-50 אלף בני אדם בעזה, חלקם הגדול אזרחים, לצד מפקדים בכירים של חמאס ופעילים מרכזיים.
ברקע – המשך הלחימה, הפצצות בלתי פוסקות, ניתוק הרצועה מדרכים ראשיות והחרבתה כמעט המלאה.
כלכלה בקריסה: אין משכורות, אין תקציבים, ואין פתרונות
מקורות שונים ברצועת עזה מסרו לעיתון "א-שרק אלסאווסט" כי חמאס אינה מסוגלת לשלם לעובדיה משכורות.
במהלך ארבעת החודשים האחרונים שולמה לעובדי המנגנון האזרחי בעזה משכורת אחת בלבד, בסכום של כ-900 ש"ח – דבר שיצר זעם ציבורי נרחב. תקציבי המשרדים השונים, כולל משרדי שירותים ולוגיסטיקה, מוקפאים כמעט לחלוטין. ועדות חירום רבות אינן פועלות כלל.
בתוך כך, הזרוע הצבאית של חמאס, "עז א-דין אל-קסאם", לא העבירה משכורות ללוחמיה במשך שלושה חודשים לפחות, ואינה מצליחה לגייס משאבים לרכישת ציוד. משפחות ההרוגים, הפצועים והנעדרים – שבאופן מסורתי קיבלו תמיכה כספית סדירה – אינן מקבלות כל תשלום. גם זרועות הסיוע החברתי של חמאס שותקות.
שיתוק מוחלט במערכת השלטון
לטענת אותם מקורות, במוסדות השלטון של חמאס שורר ואקום מוחלט. ניסיונות לארגן מחדש את משרדי הממשלה המקומיים ברצועה נתקלים בירי מדויק מצד כוחות צה"ל, שמסכל כל פעילות ניהולית שמרימה ראש. מלבד מבנה הפיקוד של הזרוע הצבאית – שגם הוא סופג פגיעות קשות, במיוחד בצפון ובדרום הרצועה – קשה לדבר על תפקוד כלשהו של הארגון ברמה שלטונית.
אובדן תמיכה ציבורית וחשש מאלימות עממית
לאורך כל שנות שלטונה בעזה מאז 2007, נהנתה חמאס מתמיכה ציבורית רחבה יחסית – או לפחות מחשש ציבורי שהרתיע ביקורת פומבית. אך כעת, מדווחים מקורות מהרצועה, הזעם הציבורי גלוי מאי פעם. אזרחים מתעמתים עם פעילים של חמאס, חלקם תוקפים מילולית ואחרים אף פיזית. זוהי תופעה חסרת תקדים מאז השתלטות הארגון על עזה.
גורמים ביטחוניים בישראל מאשרים כי גם ביהודה ושומרון סובלת חמאס משחיקה. מבצעי המעצרים הנרחבים מצד ישראל והרשות הפלסטינית הביאו לפירוק תאי טרור חמושים, קיפאון מבצעי, אובדן מקורות מימון, וירידה בפעילותה של התנועה.
הפלסטינים מביעים חשש מהאפשרות שישראל תעתיק את המודל הצבאי הקטלני מעזה למחנות הפליטים בצפון השומרון בדגש על ג'נין וטול כרם – מה שתורם אף הוא להתרחקות מהתנועה.
מתחים גם בזירה הלבנונית
גורמים ביטחוניים מאשרים כי גם בלבנון, שבה פועלת חמאס באופן חופשי יחסית בשנים האחרונות, חלה הידרדרות דרמטית במעמדה של התנועה מאז הפסקת האש בנובמבר האחרון. הממשלה הלבנונית החדשה פועלת לצמצם את נוכחות הארגונים הפלסטיניים המזוינים במדינה, כולל חמאס.
בבירות מועברים מסרים ברורים לחמאס: אין לאפשר פעילות צבאית משטח לבנון, ואסור לסכן את הביטחון הלאומי של המדינה. בעקבות כך מצטמצמות גם שם האפשרויות של חמאס לפעול באופן חופשי.
סיוע הומניטרי – בדרך לעיכוב נוסף
במקביל, גובר המשבר ההומניטרי בעזה. גורמים ביטחוניים בישראל מאשרים כי תוכנית הסיוע האמריקאית החדשה, שתוכננה לצאת לדרך היום, לא תופעל בזמן. לדבריהם, החברה האמריקנית הממונה על הלוגיסטיקה לא הספיקה להיערך, והצפי הוא לדחייה של מספר ימים.
עד אז, חלוקת הסיוע תימשך בשיטות הקיימות – תוך חשש כבד מהשתלטות חמאס על האספקה. החשש הזה מקבל אישוש מתיעודים ועדויות שהגיעו אתמול, לפיהם מחבלים של חמאס עצרו משאיות סיוע שנכנסו באמצע הלילה ממעבר כרם שלום, שדדו את תכולתן, והשאירו במכוון משאית אחת בלבד כדי שתתועד התנפלות ההמונים. לפי מקורות פלסטיניים, מרבית המשאיות נבזזו באזור חאן יונס.
פעולות אלה משתלבות בקמפיין תעמולתי שמנהלת חמאס בשבועות האחרונים, בניסיון להפעיל לחץ בינלאומי כבד על ישראל להפסיק את הלחימה – מבלי שהארגון ישלם את המחיר המרכזי שישראל דורשת: שחרור החטופים. כחלק מהקמפיין, חמאס מאשימה את ישראל בהרעבה שיטתית של האוכלוסייה בעזה, בעוד מחבלים מטעמה שודדים את אספקת המזון באלימות.
לסיכום, תנועת חמאס ניצבת בפני קריסה פנימית כמעט מוחלטת – כלכלית, ניהולית, ציבורית וביטחונית. מקורות בתנועה מעריכים כי ניתן יהיה לשקם את מערכי הארגון לאחר תום הלחימה – אך תהליך ההתאוששות יהיה ארוך, איטי ותלוי בתנאים פוליטיים ואזוריים מורכבים ביותר.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
