סוריה נמצאת היום בצומת דרכים דרמטית. המשבר הפנימי, המורכב מסכסוכים בין קבוצות אתניות ודתיות, לצד התפוררות מדינתית מתמשכת, ששיאה היה קריסת משטרו של בשאר אסד, מעמיד בספק את יציבותה העתידית.
האירועים בדרום סוריה, בפרט הסכסוכים בין העדה הדרוזית לשבטים הבדואים באזור סווידאא', אינם רק תוצר של מחלוקות מקומיות, אלא ביטוי להיחלשות מנגנוני הביטחון והשליטה של המשטר המרכזי החדש.
אחד השחקנים המרכזיים בזירת האסלאם הרדיקלי הוא אבו מוחמד אלג'ולאני, הנשיא הזמני של סוריה, שקורא לעצמו אחמד א-שרע, ראש ארגון הטרור לשעבר הנקרא "ג'בהת אל-נוצרה".
אלג'ולאני, שידוע כאישיות בעלת כריזמה אידיאולוגית וצבאית, מוביל היום את סוריה לעבר עתיד חדש ומתיימר להיות האיש שיאחד את המדינה וישפר את מצבה הכלכלי לאחר מלחמת האזרחים הקשה שפרצה בשנת 2011.
גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי האידיאולוגיה הג'יהאדיסטית שמוביל אלג'ולאני מתנגשת עם הצורך המדיני להתפשר עם המיעוטים במדינה ולהתאים את הפעילות למציאות המורכבת בשטח.
בין אם בהסכמים מקומיים או בהפסקות אש זמניות, אלג'ולאני ניצב בפני דילמה קשה: כיצד לשלב בין עקרונות האידיאולוגיה שלו לבין המציאות המורכבת של סוריה המתפוררת.
מעבר לכך, קיים ספק משמעותי בקרב גורמי מודיעין מערביים וישראלים כאחד האם אלג'ולאני בכלל מוכן או מסוגל לחצות את הרוביקון ולהוביל מהלך אסטרטגי כולל שיסייע לייצב את המצב, או שמא ימשיך להסתפק בתפקידי לוחם ג'יהאדיסטי בשטח ללא יכולת מנהיגות כוללת.
ישראל מודאגת מאוד מההתפתחויות בסוריה, ראש הממשלה בנימין נתניהו התייחס כבר בינואר 2025 למשבר בסוריה ואפשרויות ההשתנות בזירה ואמר:
"המצב בסוריה הפך למקור לאי יציבות משמעותית באזור, וכל ניסיון לפגוע בביטחון ישראל ייענה בנחישות."
ואילו שר הביטחון ישראל כ"ץ אמר בפברואר 2025: "המשבר הפנימי בסוריה מחייב אותנו להישאר דרוכים ולהתכונן לכל תרחיש. אין מקום לרגיעה כשמדובר במצב שמערער את היציבות האזורית."
ישראל מתמודדת עם המשבר בסוריה בעיקר באמצעות מדיניות של מניעה והרתעה, לצד פעולות תקיפה ממוקדות נגד כוחות איראניים, חזבאללה, וארגוני טרור שמנסים להתבסס בסמוך לגבול עם ישראל.
ישראל רואה בסוריה זירה קריטית למאבק מול איראן, אך גם מודעת לכך שההתפוררות הפנימית בסוריה עלולה להוביל ליצירת מוקדי כוח בלתי נשלטים שעלולים לסכן את ביטחונה.
כחלק מהמדיניות, ישראל מפקחת ומפעילה לחצים ישירים ועקיפים כדי למנוע העברת נשק כבד ומתקדם מאיראן לחיזבאללה וארגוני טרור נוספים בלבנון דרך שטח סוריה. בנוסף, ישראל משקיעה גם בפעילות מודיעינית ובקשרים עם גורמים מקומיים בדרום סוריה, כולל ניסיון להשפיע על העדה הדרוזית ולהרחיק אותה מהשפעות של גורמים קיצוניים.
גורמים מדיניים בכירים אומרים, כי למרות הרצון להימנע מהתערבות ישירה רחבה, ישראל לא תסכים לוויתורים ביטחוניים בדרום סוריה ותפעל בכל האמצעים למנוע כל היתכנות לפעילות טרור נגד שטחה.
לכן ישראל הרחיבה את אזור החיץ ברמת הגולן, השמידה את ארסנל הנשק של משטר בשאר אסד והבהירה למשטר החדש של אלג'ולאני שאסור לו להכניס כוחות צבא ונשק לדרום סוריה.
ההתערבות הישראלית משפיעה במישרין על האיזון הכוחות במרחב, ומציבה מגבלות משמעותיות לפעילות של המשטר החדש של אבו מוחמד אלג'ולאני.
עם זאת, גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי ההתערבות הישראלית אינה יכולה לפתור את המשבר הפנימי שמזין את הקונפליקטים בשטח , אתגר שמחייב פתרונות פוליטיים והסכמות פנימיות רחבות יותר בתוך סוריה עצמה.
על פי הגורמים הבכירים, האירועים בדרום סוריה, בפרט המתחים בין העדה הדרוזית לשבטים הבדואים באזור סווידאא', הם סימפטום למחלוקת עמוקה יותר שמסמלת את קריסת המנגנונים הממשלתיים והעלייה בכוחם של גורמים מקומיים וקיצוניים.
לצד זאת, ההתערבות האזורית, התחרות בין איראן, ישראל וגורמים אחרים, והפערים הפנימיים בין הקבוצות השונות בסוריה, מחמירים את המצב.
ההערכה של גורמים ביטחוניים היא כי אם המשטר המרכזי של אבו מוחמד אלג'ולאני לא יצליח לייצר פתרונות פוליטיים אמיתיים ולהרחיב את שליטתו לכל חלקי המדינה, וכוחות ג'יהאדיסטים ימשיכו להתעצם ללא אפשרות לפשרות עם המיעוטים שאינם מוסלמים סונים, סוריה תעמוד בפני סכנה ממשית של התפרקות והפיכת השטח לבמה של לחימה עצימה בין שחקנים רבים.
לכן, העתיד תלוי רבות ביכולת ההנהגה הסורית להוביל את המדינה לאחדות לאומית, בשיתוף פעולה אזורי ובקיבוע דינמיקות חדשות שיאפשרו שיקום את המסגרת המדינית החדשה. ללא כך, המדינה עלולה להישבר לחלקים בלתי ניתנים לאיחוד.
סוריה ניצבת בפני אתגר עצום של התפוררות מדינתית לאחר מלחמת אזרחים מורכבת וריבוי שחקנים.
בנסיבות אלה, גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי רק נקיטת כמה צעדים הכרחיים עשויה להביא לשינוי המצב בסוריה.
- חיזוק המשטר המרכזי באמצעות רפורמות אמיתיות: המשטר חייב לקדם שיתוף פעולה פוליטי רחב הכולל את כלל הקבוצות האתניות והדתיות, במטרה לבנות אמון בין הממשל לאזרחים וליצור מסגרת שוויונית ויציבה.
- דיאלוג אזורי ובינלאומי: יש לפעול לחיזוק תיאום בין הכוחות האזוריים, כולל תיווך בין ישראל, איראן, רוסיה, וטורקיה, כדי למנוע הסלמה ולהוביל להסכמות בטחוניות ופוליטיות.
- הגבלת ההשפעה של קבוצות קיצוניות: יש למנוע התעצמות של ארגוני טרור וקיצוניים בתוך סוריה, באמצעות מאמצים צבאיים, מודיעיניים ודיפלומטיים.
- תמיכה בקהילות המקומיות: יש לקדם פיתוח כלכלי וחברתי בדרום סוריה ובאזורים אחרים המנותקים מהמרכז, על מנת למנוע סחף לפירוק חברתי והתחזקות של כוחות לא מדינתיים.
- שמירה על שלמות אדמת סוריה: להדגיש את חשיבות הסכמי שלום ושיתוף פעולה אזורי למניעת חלוקה ופירוק המדינה.
- תיאום עם ישראל: להכיר במערכת הביטחונית הישראלית כאחד הגורמים המרכזיים שיש לשלבה בדיונים האזוריים, ולהפעיל ערוצים דיפלומטיים ליצירת יציבות בגבולות המשותפים.
נכון לעכשיו, אבו מוחמד אלג'ולאני אינו מגן על המיעוטים בסוריה, בניגוד לנשיא המודח בשאר אסד, להיפך, הוא רודף אותם ומבצע בהם מעשי טבח.
החוקה החדשה שפירסם כלל לא מזכירה את המיעוטים וזכויותיהם.
המגעים שלו עם ישראל מכוונים להביא להסגת כוחותיה מאזור החיץ שאותו הרחיבה ברמת הגולן ולהפסקת ההפצצות האוויריות שלה בשטח סוריה.
לסיכום:האירועים בדרום סוריה הם סימפטום לבעיה עמוקה יותר שהיא התפוררות המודל המרכזי של המדינה הסורית. עם הוואקום השלטוני שנוצר במדינה, הסכסוכים המקומיים הופכים לנקודות התלקחות שיכולות להוביל לפיצול רחב יותר.
מערכת הביטחון הישראלית רואה את המצב בחשש, מאחר שהתמוטטות נוספת בסוריה עלולה להביא לשטחים מבוזרים שבשליטת ארגוני טרור או מעצמות זרות, ובכך לסכן את היציבות באזור.
הנשיא הזמני אלג'ולאני עומד בפני משימה קשה: הוא יכול לנסות לייצב את המצב, אך ללא תמיכה רחבה , שתושג בהידברות, ופתרונות מדיניים עמוקים, סביר להניח כי המצב ימשיך להתדרדר.
לכן, המסר המרכזי ברור: אם לא ייעשה מאמץ אמיתי של אלג'ולאני, שהוא המנהיג היום בסוריה, לשיקום המדינה, סוריה עלולה לפרק את עצמה, ואיתה יאבד הסיכוי לשלום וליציבות באזור כולו.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
