ארה"ב ממשיכה להזרים כוחות למזרח התיכון ושומרת על האופציה ההתקפית ותיאום הדוק עם ישראל בעוד הדיווחים מאיראן מעידים על דעיכת גל המחאה כתוצאה ישירה של הדיכוי האכזרי של משטר ההיאתולות.
בסוף השבוע האחרון יזמה ארה"ב דיון במועצת הביטחון של האו"ם בעקבות האירועים באיראן, גורמים מדיניים בכירים אומרים כי ארצות הברית ניצלה את הדיון כדי להציג את המשטר האיראני כאיום רב שנים על שלום העולם, לא רק בשל הדיכוי האלים של המפגינים, אלא גם בגלל מדיניותו האזורית, תמיכתו בארגוני טרור ופיתוח תוכניות הגרעין והטילים.
לדברי הגורמים המדיניים,הדיון במועצת הביטחון אינו רק תגובה לאירועים האחרונים באיראן, אלא חלק ממערכה רחבה של ממשל טראמפ לבודד את המשטר ולהכין את הקרקע לעימות מדיני וצבאי.
המסר המרכזי של וושינגטון היה כפול, מצד אחד, היא הביעה תמיכה גלויה במפגינים באיראן, ומצד שני היא מאותתת כי ארצות הברית שוקלת צעדים חריפים יותר, כולל פעולה צבאית, אם המשטר ימשיך בדיכוי.
זהו שינוי טון משמעותי מהשנים שלפני כן, שבהן מדיניות ארה"ב נטתה להימנע מעימות ישיר נגד טהראן.
לראשונה גם, הנשיא טראמפ מדבר בגלוי על החלפת המשטר האיראני.
הנשיא טראמפ יצא ב-17 בינואר לעימות חזיתי עם המנהיג העליון של איראן עלי ח'מינאי, בעקבות דברים שאמר עליו כי הוא אחראי למהומות באיראן, ובראיון לאתר "פוליטיקו" הוא קרא לסיום שלטונו בן 37 השנים של ח'מינאי,"זה אדם חולה שצריך לנהל את מדינתו כראוי ולהפסיק להרוג אנשים. המדינה שלו היא המקום הגרוע ביותר בעולם לחיות בו בגלל הנהגה כושלת, הגיע הזמן לחפש הנהגה חדשה באיראן", אמר טראמפ.
רזא פהלווי, בנו של שאה איראן המודח, עודד את האיראנים לצאת לרחובות שוב בסוף השבוע האחרון לאחר שהמחאה ברחבי המדינה דוכאה בכוח ובאכזריות על ידי כוחות הביטחון של המשטר.
בפוסט שפרסם בפלטפורמת X קרא רזא פהלווי ל"אזרחים האמיצים" להרים את קולם בזעם ובמחאה מיום שבת ועד יום שני.
לדבריו, "העולם רואה את אומץ לבכם והוא יספק תמיכה ברורה ומעשית יותר למהפכה הלאומית שלכם".
על פי דווחים מאיראן, המדינה חזרה לשקט מתוח בעקבות גל המחאות שהוביל למסע דיכוי עקוב מדם ולחששות מהוצאות להורג המוניות של אלפי עצורים ברחבי המדינה.
גל ההפגנות החל ב-28 בדצמבר על רקע הדרדרות תנאי המחייה במדינה והפך במהרה לתנועת מחאה רחבה שהעלתה דרישות פוליטיות ובהן הפלת המשטר המחזיק במושכות השלטון מאז ניצחון המהפכה האסלאמית בשנת 1979.
על פי נתוני המודיעין הישראלי, כאלף מפגינים נהרגו עד כה רק בטהראן ועוד לפחות 3000 ברחבי המדינה, כ-30 אלף נפצעו בפיזור ההפגנות מה שמעיד על עוצמת הדיכוי של המשטר, ארגוני זכויות אדם דיווחו כי הרשויות ביצעו גל מעצרים רחב היקף בעקבות ההפגנות, וכי מספר העצורים עשוי להגיע ל-20 אלף איש. ערוץ האופוזיציה "איראן אינטרנשיונל "המשדר מחו״ל דיווח על 12 אלף הרוגים לפחות בהתבסס על מקורות ממשלתיים וביטחוניים בכירים.
גורמים ביטחוניים בכירים בישראל אומרים כי המשטר האיראני הוכיח יכולת התאוששות מהירה מגל המחאה, הצבא, הבסיג' ו"משמרות המהפכה" בכוננות מלאה ומוכנים להגיב בצורה רחבה יותר מאשר בעבר.
יהיה קשה מאוד להפיל את המשטר האיראני באמצעות תקיפות אוויריות בלבד,מאחורי המשטר עומדת מסה ציבורית משמעותית למרות המצוקה הכלכלית.
זאת ועוד,המלחמה עלולה לגלוש מעבר לגבולות איראן ולהצית חזיתות חדשות ואף להביא למלחמה אזורית במזרח התיכון.
ההערכה של גורמים מדיניים בכירים בישראל היא כי ממשל טראמפ רואה בגל המחאה הזדמנות להפיל את המשטר האיראני בשילוב עם התקפה צבאית אמריקנית, אולם לא התקבלה החלטה סופית של הנשיא טראמפ על כך, הוא ייתן הזדמנות לערוץ הדיפלומטי מול איראן כדי לנסות ולהביא אותה לויתורים משמעותיים שיכללו את הפסקת העשרת האורניום וייצור הטילים הבליסטיים, אולם, אם ייכשל בכך הוא יאמץ את האופציה הצבאית, לכן במקביל לאופציה הדיפלומטית הוא ממשיך להזרים כוחות צבא למזרח התיכון.
המשטר האיראני מצידו מנסה לייצר איזון בין הצורך לדכא בכוח את המחאה לבין הצורך לשדר כוח ותמיכה פנימית. הפגנות התמיכה גדולות שארגן המשטר נועדו להראות כי עדיין קיים בסיס עממי שמסוגל לייצב את השלטון.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי למרות הלחץ הפנימי והחיצוני, אין סימן מובהק לכך שהמשטר האיראני עומד ליפול, וכי כל ניסיון להפלת המשטר באמצעות כוח פנימי או חיצוני עלול לגרום להסלמה אלימה, למעשי נקמה ולמלחמה אזורית שמסוכנת לכל המעורבים.
לכן, גם אחרי שלושה שבועות של מחאה חסרת תקדים, איראן עומדת בצומת דרכים מורכבת. המחאות חושפות את הקשיים הכלכליים והחברתיים, את חוסר שביעות הרצון מהמדיניות החיצונית ואת הפער האדיר בין השלטון לבין הרחוב האיראני, אך יחד עם זאת המשטר מראה שיש לו עדיין את הכלים לשמור על יציבות יחסית.
לאן פני הדברים?
גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי נכון לעכשיו הסיכוי לפתרון דיפלומטי נראה מוגבל. המשטר האיראני צפוי להמשיך לנקוט בעמדות נוקשות, בעוד השחקנים החיצוניים, ובראשם ארצות הברית וישראל, לא שוללים שימוש בכוח צבאי במקרה שהלחץ מבפנים לא יניב תוצאות מספקות, מה שמותיר את העתיד באזור פתוח וסבוך.
למעשה בפועל, המצב באיראן פתוח למגוון רחב של תרחישים, מי שיקבע איזה מהם ייצא אל הפועל הינו הנשיא טראמפ בלבד, שקשה מאוד להעריך מה מנחה אותו, הוא מדבר על רצונו ב"ניצחון" אך המונח הזה עמום ונתון לפרשנויות רבות.
- תקיפה אמריקנית מוגבלת במקביל לחידוש ההפגנות נגד המשטר שתשחק בהדרגה את היכולות השלטוניות של המשטר ותביא בהמשך לנפילתו.
- הגעה להסכם גרעין חדש בין ארה"ב ואיראן המקפיא את העשרת האורניום וייצור הטילים הבליטיים, דבר שיאפשר למשטר להמשיך ולשרוד.
- הישרדות המשטר האיראני ללא הסכם וללא מלחמה, תוך המשך ההיחלשות הפנימית, מה שיוביל למחאות עתידיות גדולות יותר בגלל חוסר היכולת של המשטר לחלץ את המדינה מהמשבר הכלכלי החמור.
בתרחיש כזה, צפויה התקפה ישראלית על מתקני הייצור של הטילים הבליסטיים באיראן לאחר הפגישה הצפויה בין ראש הממשלה נתניהו לנשיא טראמפ בחודש מרץ.
להערכת הגורמים המדיניים,חלק ממדינות מהמערב מעדיף שינוי התנהגות ולא שינוי משטרי מלא, מתוך חשש מוואקום שלטוני וכאוס.
חלק אחר סבור כי המשטר האיראני הנוכחי מיצה את חייו ההיסטוריים ויש להחליפו לאלתר.
בכל המקרים, ברור שהמשטר ניצב מול גל לחץ פנימי וחיצוני חסר תקדים, ושאי־השקט הציבורי באיראן אינו עומד להיעלם.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
