גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי המהלך הדרמטי שביצעה ממשלת לבנון איננו עוד תגובה נקודתית לירי הרקטות לעבר ישראל והפרת הסכם הפסקת האש, אלא ניסיון נדיר לשנות את כללי המשחק שעליהם נשענה המערכת הפוליטית הלבנונית מאז תום מלחמת האזרחים. ירי הרקטות לעבר ישראל על ידי חיזבאללה, כפעולת נקם על חיסול המנהיג האיראני עלי ח'מינאי, שימש כטריגר למהלך הזה,אך ההחלטה שהתקבלה בארמון הנשיאות בבעבדה משקפת תהליך עמוק יותר והוא המאבק על עצם הריבונות הלבנונית.
ראש הממשלה נוואף סלאם בחר לפרסם הודעה רשמית באמצעות סוכנות הידיעות הממשלתית, צעד סמלי שמדגיש את כוונת המדינה להשיב לעצמה את המונופול על ההחלטה בדבר מלחמה ושלום.
בנוסח חריג בחדותו הבהירה הממשלה כי כל פעילות צבאית שאינה כפופה למוסדותיה הלגיטימיים אסורה, וכי על חיזבאללה למסור את נשקו ולהסתפק בפעילות פוליטית במסגרת החוק. בכך הוצב קו אדום ברור, לא עוד "דו־קיום" בין צבא מדינתי לצבא מפלגתי.
ההחלטה כוללת חמישה נדבכים מהותיים: איסור גורף על פעילות צבאית מחוץ למסגרת המדינה, דרישה מפורשת לפירוק חיזבאללה מנשקו, הנחיה לכוחות הביטחון למנוע ירי רקטות וכטב"מים ולעצור מעורבים, התחלת יישום תוכנית להגבלת הנשק מצפון לליטני על ידי המדינה בלבד והיערכות הומניטרית לסיוע לעקורים.
מכלול זה איננו רק תגובה ביטחונית , אלא מסמך מדיניות שמבקש לשרטט מחדש את גבולות הסמכות בלבנון.
אלא שהכרזה לחוד ומציאות לחוד. הגוף היחיד היכול לאכוף את ההחלטות הוא צבא לבנון ומנגנוני הביטחון, שמרקמם העדתי הרגיש משקף את החברה הלבנונית עצמה, כמחצית מחיילי צבא לבנון הינם ממוצא שיעי.
כל עימות ישיר עם חיזבאללה עלול להציב חיילים וקצינים בצבא לבנון מול קהילותיהם.
זיכרון הפיצול של הצבא בשנות מלחמת האזרחים עדיין חי בתודעה הלאומית, ויש חשש כבד מהידרדרות פנימית לעבר מלחמת אזרחים חדשה.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי גם מבחינה מבצעית האתגר מורכב.
חיזבאללה אינו מחזיק בבסיסים צבאיים גלויים שניתן להשתלט עליהם במהלך אחד.
כוחו הצבאי מבוסס בשכונות, בכפרים ובתשתיות אזרחיות למחצה, באזורים שבהם נוכחות המדינה דלה.
כל ניסיון לכפות פירוק נשק באזורים אלו ייראה, מבחינת תומכיו, כהכרזת מלחמה. הנהגת הארגון כבר אותתה בעבר כי תראה במהלך כזה קו אדום קיומי.
בתוך המחנה השיעי עצמו ניכרים סדקים. העובדה ששרים המזוהים עם תנועת אמל לא התנגדו להחלטה, בניגוד לשרים המזוהים ישירות עם חיזבאללה, עשויה להעיד על מתיחות פנימית סביב שאלת גרירת לבנון לעימות אזורי. זהו שינוי עדין אך משמעותי במאזן הכוחות הפוליטי.
מעל לכל מרחפת הזירה האזורית. ההסלמה בין ישראל לאיראן, המעורבות האמריקאית והתחרות על עיצוב הסדר האזורי החדש , כל אלה מציבים את ממשלת לבנון תחת לחץ גובר.
לדברי הגורמים הביטחוניים,ממשלת לבנון מבקשת להוכיח כי היא איננה שלוחה של ציר אזורי כלשהו, אלא מדינה ריבונית בעלת מונופול על הכוח הצבאי. אך ההכרזה הזו נבחנת לא בהודעות לעיתונות אלא ביכולת מעשית לשנות מציאות רבת-שנים.
לכן, ההחלטה לאסור את פעילותו הצבאית של חיזבאללה היא הרבה מעבר לסעיף משפטי. היא מבחן זהות למדינה הלבנונית, האם תצליח להפוך מרעיון חוקתי למציאות ריבונית, או שתיסוג לנוסחת הפשרה המוכרת שבה מתקיימים זה לצד זה שני מוקדי כוח ,האחד רשמי והאחר בפועל. התשובה לשאלה זו תקבע לא רק את עתיד חיזבאללה, אלא את דמותה של לבנון בעידן שאחרי הסערה האזורית.
אולם, למרות המהלך המתוקשר והחשוב מבחינה הצהרתית של ממשלת לבנון, גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי הוא חסר שיניים ומטילים ספק ביכולת של ממשלת לבנון לעשות פעולה ממשית רצינית לפירוק חזבאללה מנשקו, לטענתם,רק צה"ל יכול לפרק את חזבאללה מנשקו ולכן אין מנוס ממבצע צבאי קרקעי נרחב בלבנון.
לארגון חזבאללה יש קהילה תומכת מאוד בלבנון וקשה יהיה לפרק אותו מנשקו ללא מהלך צבאי ישראלי נרחב.
השיעים מהווים כ-30% עד 35% מאוכלוסיית לבנון ומספרם מוערך בכ-1.5 עד 1.8 מיליון בני אדם.
סכנה נוספת בלבנון היא שגם ארגוני חמאס והג'יהאד האסלאמי מתחזקים באחרונה וגם אותם ממשלת לבנון חייבת לפרק.
הגורמים הביטחוניים הבכירים מעריכים כי גורלו של חזבאללה יוכרע כעת בידי הקבינט הביטחוני, הרמטכ"ל איל זמיר אמר אמש כי "צה"ל לא יסיים את המערכה לפני שיוסר האיום מלבנון" ולא פירט.
דובר צה"ל אפי דפרין נשאל אתמול האם צה"ל מתכנן תמרון קרקעי בלבנון והשיב כי כל האופציות על השולחן.
הימים הבאים הם קריטים לגבי פעילות צה"ל בלבנון והקבינט הביטחוני יצטרך לקבל החלטות קשות בתיאום עם ממשל טראמפ.
הערה: פורסם לראשונה ב"אפוק"
