שלושה שבועות לאחר פרוץ המלחמה נגד איראן, העימות כבר אינו נראה כמהלך צבאי קצר ומוגדר, ההתקפה המשותפת של ארה"ב וישראל על איראן הפכה במהרה לעימות אזורי רחב, שבו הצליחה טהראן לכפות מציאות אסטרטגית חדשה, היא מנסה להגביל את חופש הפעולה של יריביה ולהכתיב את תנאי המשחק, באמצעות האיום לסגור את מיצרי הורמוז ולהביא למשבר אנרגיה עולמי, כך מעריך גורם ביטחוני בכיר.
לדבריו,איראן פתחה אתמול בשלב חדש במלחמת ההתשה, כשהיא מסלימה את העימות ופוגעת ישירות בתשתיות אנרגיה אסטרטגיות במפרץ, כולל מתקני גז מרכזיים בקטאר וניסיונות תקיפה בסעודיה, מה שמאיים על היציבות האזורית ועל ביטחון האנרגיה העולמי.
במקביל, ארגון חזבאללה שהינו השלוחה העיקרית של איראן, מנסה להתיש את ישראל בירי רקטות וכטב"מים.
במקום הכרעה מהירה בשדה המערכה, ארה"ב ניצבת כעת בפני דילמה, כיצד לסיים את המלחמה מבלי לשאת במחיר צבאי, כלכלי ופוליטי כבד מדי. השאלה המרכזית היא כיצד לנצח מבלי להישאב למלחמת התשה ארוכה.
סוכנות הידיעות האיראנית "פארס" דיווחה ב-18 במרץ כי "הערכת טהראן היא שטראמפ הופתע מהיכולות האיראניות, ומדיניותה של איראן היא להמשיך בהגנה, תוך שמירה על חוסר ביטחון במיצרי הורמוז עבור האמריקנים ובעלות בריתם."
שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, אמר אתמול לערוץ אלג'זירה כי "איראן אינה מבקשת הפסקת אש אלא סיום מוחלט וקבוע של הלחימה בכל החזיתות, בלבנון, תימן, עיראק ואיראן."
פרשנים בעולם הערבי טוענים כי הממשל האמריקני ניצב כעת מול שתי אפשרויות עיקריות:
א.המשך ההסלמה הצבאית, שעשוי לכאורה לקדם את היעדים, אך עלול להרחיב את העימות, להעמיס על הכוחות ולהעמיק לחצים פנימיים ובינלאומיים.
ב.נסיגה הדרגתית, שתפחית את העלויות הישירות אך תיצור ספקות באשר לאמינותה של ארצות הברית, ותצטייר כניצחון איראני שיאפשר לאיראן להשתקם בהדרגה ולחזור ולחזק את כושר ההשפעה האזורית שלה.
גורמים מדיניים בכירים אומרים כי טראמפ נמצא בעמדה נוחה, סקרים בארה"ב מצביעים על תמיכה רחבה בו, במיוחד בקרב בסיס תומכיו , 90% מהם תומכים במלחמה. הוא שואף לשמור על התמיכה הזו ומקיים כמעט מדי יום מסיבות עיתונאים, ראיונות והסברים לציבור האמריקני. יחד עם זאת, אם הקרבות יתארכו והוא ירגיש שהשיג חלק מהיעדים, ייתכן שיסתפק בכך ויסיים את המעורבות, כרגע אין שום סימן לכך.
נכון לעכשיו, ההתרשמות בצמרת המדינית בישראל היא כי הנשיא טראמפ נחוש להשיג ניצחון והוא חזק ומוצק בעמדותיו, למרות עמידותה של איראן במערכה והמשך ההתקפות שלה על מדינות המפרץ באמצעות טילים וכטב"מים, ומול ההלם בשוקי הנפט בעקבות סגירת מיצרי הורמוז ומניעת מעבר של כ-20 מיליון חביות ביום. הנשיא טראמפ אף הצהיר: "הפלת המשטר באיראן חשובה יותר ממחיר הנפט", מה שמדגיש את ההימור שלו על תמיכת הציבור.
להערכת גורמים ביטחוניים בכירים,גם בצד האיראני יש שתי חלופות ברורות:
א.דחיית הדרישות האמריקניות- תוך הצבת תנאים להפסקת הלחימה, כולל פיצויים וערבויות בינלאומיות. כרגע איראן מסרבת לנהל משא ומתן.
ב.כניעה לתנאי ארצות הברית, מהלך שלא נראה באופק בשלב זה, איראן מסרבת להיכנע, היא בטוחה שתצליח להתיש את ארה"ב וישראל במשך כמה חודשים ולהחזיק מעמד תחת הלחץ האמריקני-הישראלי ובסופו של דבר עצם הישרדות המשטר יוצג לעם האיראני ולעולם כניצחון גדול על ארה"ב וישראל.
במציאות זו, האזור עומד בפני תקופה של הסלמה צבאית משמעותית, לבנון נשארת זירה מלחמה מתוחה, בעוד ישראל מגבירה את פעולותיה הצבאיות נגד חזבאללה מתוך ציפיה שקריסת המשטר באיראן תסייע להחליש משמעותית את חזבאללה.
סגירת מיצרי הורמוז וההשפעות האזוריות
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי האיום של איראן לסגור את מיצרי הורמוז ממחיש את השימוש החכם שלה במיקום הגאוגרפי כדי להשפיע על עורקי הסחר והאנרגיה העולמיים.
המהלך הזה מאלץ את ארצות הברית להישען על שיתוף פעולה בינלאומי לפתיחה בכוח של השיט במיצרים, דבר שבינתיים לא קורה בגלל חוסר ההיענות של מדינות בעולם שחוששות להתעמת עם איראן.
ארה"ב עדיין לא טיפלה צבאית באמצעות המפציצים הכבדים בהשמדת אתרי הגרעין שמבוצרים מתחת לפני הקרקע, השלב הזה יגיע בקרוב.
גם גורל 460 ק"ג של אורניום מעושר ברמה של 60 אחוזים לא ברור, ייתכן שהם קבורים באדמה וייתכן גם שהאיראנים חילצו אותם והם מוסתרים באתר חשאי.
גורמים בכירים בישראל אומרים כי המלחמה לא תסתיים מבלי שהבעיה הזו תיפתר בדרך צבאית או מדינית וכי הנשיא טראמפ לא ישאיר את האורניום הזה בידי איראן.
לסיכום,המערכה הצבאית אינה מובילה כרגע להכרעה ברורה, אלא לעיצוב מחדש של כללי המשחק האזוריים.
איראן,שהכוח הצבאי שלה נשחק בהדרגה על ידי מכונת המלחמה, הצליחה למרות זאת לכפות מציאות שבה יריביה, כולל ארה"ב וישראל, נאלצים לפעול בזהירות ובתוך מגבלות.
האתגר אינו רק צבאי אלא אסטרטגי עמוק, כיצד לשמור על הרתעה ועוצמה מבלי להיגרר למלחמה ארוכה שתשחוק את היתרונות האסטרטגיים. בסופו של דבר, תוצאות המערכה יקבעו לא רק בשדה המערכה אלא באופן שבו היא תעצב מחדש את מאזן הכוחות האזורי לשנים הבאות.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
