ראש ממשלת לבנון נוואף סלאם אמר ב-21 במרץ כי "המלחמה הזו נכפתה על לבנון".
בריאיון לערוץ אל-חדת' הסעודי, אמר סלאם: "אני, הנשיא וכמה בכירים אחרים הזהרנו מפני ההידרדרות למלחמה הזו, וקראתי לזה 'הרפתקאות חדשות'. כפי שהכניסו אותנו למלחמת הסיוע הראשונה, מה שכונה סיוע לעזה, הפעם הכניסו אותנו למלחמה כדי לסייע לאיראן, כנקמה על חיסול ח'אמנאי. זו מלחמה בין ארה"ב, ישראל ואיראן שאנחנו נגררנו אליה, ואין ללבנון שום אינטרס ישיר בה בכלל".
על הצעת נשיא לבנון עאון למו"מ עם ישראל, אמר סלאם: "הבענו את נכונותנו למשא ומתן. לנכונות הזו יש תנאים וסדר יום. צריך לקבוע אותו. השקנו את היוזמה הזו ועד היום לא קיבלנו תשובה מישראל מה התפיסה לגבי סדר היום הזה, איפה יתקיים המו"מ, מה יהיה סדר היום, מתי הוא יתחיל, ומי יהיו המנהלים שלו. יש מכלול של נושאים שעדיין לא הוסכמו, אבל יוזמת המשא ומתן מצדנו עדיין עומדת בעינה".
ממשלת לבנון מתוסכלת מכך שארה"ב וישראל מתעלמות מהיוזמה של נשיא לבנון בעוד ממשל טראמפ נותן אור ירוק לישראל להמשיך במבצע הצבאי נגד חזבאללה בדרום לבנון.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי ישראל נחושה לחסל את ארגון חזבאללה בלבנון בעוד חזבאללה רואה בלחימה מאבק קיומי ואינו מוכן לשקול ויתור על נשקו.
אחת התובנות המרכזיות העולות מההתפתחויות האחרונות היא שהמפתח להפסקת האש אינו נמצא עוד בלבנון. הקשר ההדוק בין הזירה הלבנונית לעימות הרחב יותר עם איראן הופך את דרום לבנון לחלק ממערכה אזורית גדולה בהרבה.
ההחלטות מתקבלות בצירים אחרים, בעיקר בטהראן ובוושינגטון, והחזית הלבנונית הפכה לזירת משנה בתוך עימות רחב.
חזבאללה ניצב בפני דילמה מורכבת. מצד אחד, המשך הלחימה גובה ממנו מחיר כבד; מצד שני, ויתור על נשקו ללא ערבויות ברורות עלול להוביל לפירוק מעמדו הפוליטי במדינה.
מבחינת הארגון, מדובר בשאלה של קיום. לכן הוא ממשיך להילחם, גם כאשר ברור לו כי המחיר הולך ומאמיר, מבחינת ישראל,עצירת הלחימה ללא פגיעה משמעותית ביכולות חזבאללה תיחשב להחמצה אסטרטגית.
ארגון חזבאללה פתח במלחמה נגד ישראל והכניס את מדינת לבנון לאחת התקופות הרגישות והמסוכנות בתולדותיה המודרניות.
המדינה שכבר חוותה מלחמת אזרחים וסבבי לחימה מול ישראל ניצבת שוב בפני צומת דרכים דרמטי. אלא שהפעם, נראה כי עוצמת האתגרים חורגת מהעבר, ומציבה איום רציני על לבנון מבפנים ומחוץ.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי אחד המשתנים המרכזיים שמשפיעים כיום על לבנון הוא קריסת הסדר הסורי הישן. נפילת משטרו של בשאר אסד בדמשק והופעת ההנהגה החדשה בראשותו של אחמד א-שרע, המנסה לשקם את סוריה, שינו את מאזן הכוחות האזורי.
בתוך המציאות זו, ישראל פועלת כשהיא מפיקה לקחים מאירועי ה-7 באוקטובר 2023 בישובי עוטף עזה, היא מאמצת גישה אקטיבית יותר בזירה הצפונית, מקימה אזור חיץ רחב בדרום סוריה וחוברת למיעוט הדרוזי בסוריה ומגנה עליו בגלל האינטרסים המשותפים.
לדברי הגורמים הביטחוניים,האיום החמור יותר על לבנון אינו בהכרח חיצוני מצידה של ישראל, אלא איום פנימי מצידו של חזבאללה.
החברה הלבנונית מפולגת עמוקות סביב השאלה המרכזית, כיצד לפרק את חזבאללה מנשקו וכיצד לנסות ולבלום את ההתדרדרות הביטחונית.
האם להמשיך בעימות עם ישראל, או לנסות לבלום את ההידרדרות.
מצד אחד, חיזבאללה ואיראן ממשיכים לראות עצמם חלק מציר אזורי רחב במאבק מול ישראל והמערב. מצד שני, חלקים נרחבים בציבור הלבנוני מביעים עייפות מהמלחמות ומבקשים מסלול אחר.
הבעיה היא שאין בלבנון שום מנגנון אפקטיבי שמסוגל להכריע בין הגישות,כל החלטה הופכת מיד לעילה לעימות פנימי, וכל מחנה מאשים את האחר בבגידה או בנאמנות לגורמים זרים.
פרשנים לבנוניים אומרים כי העימות הנוכחי מחזיר לשיח הלבנוני דימויים וזיכרונות משנת 1982, שנת הפלישה הישראלית ללבנון. ההשוואות אלה אינן מקריות, הן ניזונות הן מהשיח התקשורתי והן מהמציאות בשטח.
מצד אחד, נשמעים קולות בלבנון המביעים נכונות מחודשת לשתף פעולה עם ישראל או לפחות להצדיק חלק מפעולותיה. מצד השני, חיזבאללה מגביר את הרטוריקה המאיימת ומעלה תרחישים של עימות פנימי שעלול להביא למלחמת אזרחים.
התוצאה היא הקצנה מסוכנת של השיח הציבורי, המעמיקה את הקרע בין הקבוצות השונות במדינה.
האסטרטגיה הישראלית
מנקודת המבט הישראלית, המטרה המוצהרת היא "הסרת האיום" מלבנון על מדינת ישראל ובמיוחד מעל ישובי הצפון, אך בפועל, התמונה מורכבת יותר.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי נוצרה הזדמנות לשנות את המציאות בלבנון באופן יסודי, עד כדי החלשת חיזבאללה או אף חיסולו.
ישראל מתכננת להקים אזור חיץ בדרום לבנון שיכלול כ-20 מוצבים גדולים שישלטו במרחב, 3 אוגדות של צה"ל פועלות כעת בדרום לבנון, התכנון הוא לעצב מחדש את המרחב הדרומי בלבנון כדי למנוע פלישה קרקעית של כוח "רדוואן" לישובי הצפון וירי טילי נ"ט לעבר בתי התושבים.
עם זאת גורמים ביטחוניים בכירים מאשרים כי המבצע של צה"ל בדרום לבנון לא יפתור את בעיית שיגור הרקטות על ידי חזבאללה שנעשית מצפון לנהר הליטאני, לצה"ל אין תוכניות לכבוש את האזור הזה.
כרגע הצלחת המבצע הצבאי תלויה בקריסת משטר ההיאתולות באיראן, להערכת גורמי הביטחון, רק תרחיש כזה יחליש מאוד את חזבאללה ויאפשר למדינת לבנון לפרק אותו מנשקו, אם הוא לא יקרה, ישראל נשארת תקועה עם חזבאללה "כמו עצם בגרון".
פרשנים בלבנון טוענים כי במקביל לפעולה הצבאית, ישראל מפעילה לחץ רב מימדי על לבנון, צבאי, פוליטי ותודעתי.
לטענתם, אחד מיעדיה המרכזיים הוא העמקת הפילוג הפנימי, מתוך הנחה כי הדבר יחליש את חיזבאללה.
ואכן, השסע הפנימי בלבנון הולך ומעמיק. האשמות הדדיות בין הממשלה לארגון חזבאללה, מתקפות פוליטיות של העדות השונות זו על זו והידרדרות בשיח הציבורי, כל אלה מקרבים את המדינה לנקודת שבירה.
לאן פני הדברים?
לנוכח מכלול הגורמים וההתפתחויות במערכה נגד איראן, קשה להצביע על תרחיש אחד ברור. האפשרויות נעות בין הסלמה רחבה לבין ניסיון להגיע להסדרה חלקית שתבלום את ההידרדרות.
אולם דבר אחד כבר ברור, לבנון של 2026 אינה פועלת עוד כמדינה ריבונית אחידה. ההחלטות בה מתקבלות תחת השפעות חיצוניות ופנימיות כאחד, והיכולת לייצר הכרעה לאומית הולכת ונשחקת.
לסיכום, לבנון ניצבת בפני שאלה קיומית, לא רק כיצד להתמודד עם ישראל או עם חיזבאללה, אלא כיצד להגדיר מחדש את עצמה כמדינה.
במציאות שבה אין הסכמה פנימית ואין ריבונות מלאה, גם ההחלטות הגורליות ביותר אינן מתקבלות במקום אחד.
וכך, גורלה של לבנון אינו נקבע רק בביירות, אלא גם בטהראן, בירושלים ובמוקדי כוח נוספים במזרח התיכון כמו סעודיה.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
