לארה"ב ולישראל יש הישגים צבאיים אדירים במלחמה נגד איראן מבחינת הפגיעה באתרי הגרעין, מתקני הייצור של הטילים הבליסטיים והתעשיה הצבאית האיראנית, אומרים גורמים בטחוניים בכירים,אי אפשר לזלזל בהישגים האלה, אולם,קיים פער בולט בין הישגים צבאיים מרשימים לבין היעדר הישגים אסטרטגיים של ממש,כל הדרישות האסטרטגיות של ארה"ב וישראל עדיין לא מומשו והן יידונו במשא ומתן שייפתח מחר באיסלאמאבד בירת פקיסטאן.
לדבריהם, ארה"ב הופתעה על ידי האיראנים כאשר לא ייחסה את החשיבות האסטרטגית הדרושה לסגירת מיצרי הורמוז,האמריקנים לא נתנו את המשקל הדרוש לסוגיה הזו כשתכננו את המלחמה, הם היו בטוחים שהמכות הקשות שנתנו לאיראנים בימים הראשונים של המלחמה, במיוחד אסטרטגיית "עריפת הראשים", יספיקו כדי להכניע את ההנהגה, אולם, האיראנים החזיקו מעמד והם גילו את הבטן הרכה של ארה"ב במלחמה והשתמשו בה ובכך טרפו את הקלפים, הם גם איימו להשתמש בקלף נוסף שהוא סגירת מיצרי באב אלמנדב ופגיעה בחופש השיט בים האדום באמצעות השלוחה שלהם שהיא החו'תים בתימן.
האסטרטגיה האיראנית הצליחה,האיראנים הצליחו לייצר משבר אנרגיה עולמי שיצר לחץ פנימי בארה"ב וגם מצד מדינות נוספות בעולם, על הנשיא טראמפ לעצור את המלחמה.
הנשיא האמריקני יצא למלחמה נגד איראן בתיאום עם ישראל מבלי להתייעץ עם בעלי בריתו הערבים, במיוחד עם מדינות המפרץ, שנפגעו מהתקפות איראניות על בסיסים אמריקנים, מתקני נפט, תחנות כוח, מתקני מים, מפעלים, נמלים ומלונות.
טראמפ גם לא התייעץ עם בעלות הברית המערביות בברית נאט"ו.
להערכת גורמים ביטחוניים בכירים מה שיקבע את גורל הפסקת האש הזמנית הוא ההסכמה על המשך פתיחת מיצרי הורמוז מכיוון שזהו הגורם העיקרי שיכול לייצר משבר אנרגיה עולמי, הגעה להסכם בנקודה הזו תמנע את חידוש הלחימה וסגירת מיצרי באב אלמנדב ופגיעה גם בחופש השיט בים האדום.
המלחמה הזו בסופו של דבר החלה על נושאי הגרעין, הטילים הבליסטיים והשלוחות של איראן במזרח התיכון אך הפכה למלחמה על חופש השיט במפרץ הפרסי,מיצרי הורמוז הפכו לסמל ולאחד האתגרים הגדולים ביותר בהיסטוריה הצבאית האמריקאית, במיוחד בתחום הימי.
החלטת איראן לסגור את המעבר הימי הזה ולהשליט את שליטתה על מי שמותר לו לעבור ומי שלא, נחשבת לאחת ההפתעות הגדולות במלחמה נגד איראן.
אף על פי שהמודיעין האמריקני חזה את הצעד הזה, הוא לא העריך נכון את האפשרות שתתבצע בפועל.
התיאבון גדל עם האוכל ועכשיו האיראנים דורשים גם ריבונות על מיצרי הורמוז שלא היו לפני המלחמה הזו בשליטה של שום מדינה.
סגירת מיצרי הורמוז יצרה משבר אמיתי, משום שהיא מאיימת על הכלכלה העולמית , לא רק על מדינות המפרץ ואיראן, אלא על העולם כולו, שתלוי בנפט ובחומרים חיוניים אחרים כמו דשנים מהאזור. אף שארה"ב היא כיום יצרנית הנפט הגדולה ביותר בעולם, הכלכלה שלה נפגעה עקב עליית המחירים. ההשפעה הכלכלית עלולה היתה להגיע עד 1% מהתוצר של כל מדינה, כך שהסגירה עלולה להשפיע באופן דומה שבו השפיעה מגיפת הקורונה.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי סגירת מיצרי הורמוז על ידי איראן היא האתגר הגדול ביותר לפנטגון מאז מלחמת העולם השנייה, שכן היא מאיימת על הצי החמישי, שנחשב לשני בחשיבותו בצי האמריקאי לאחר הצי השביעי (הממוקד בסין). הצי החמישי לא הצליח לפתוח את המצור על המיצרים, למרות נושאות מטוסים, משחתות, ספינות קומנדו וכוחות מרינס. הניווט במיצרים כמעט בלתי אפשרי עקב חשש מטילים, כטב"מים, רחפנים וסירות מתאבדים איראניות. כל ספינות המלחמה האמריקאיות עזבו את בסיס הצי החמישי בבחריין. ניסיון לנחיתת כוחות קומנדו על מיצרי הורמוז או כיבוש אי איראני הוא כמעט התאבדות מבחינה צבאית, בדומה לקרב איוואג'ימה ביפן שבו נהרגו כ-6800 חיילי מרינס ו-19 אלף נפצעו.
נראה כי הממשל האמריקני לא הבין לפני המלחמה כי המשבר שייווצר סביב סוגיית מיצרי הורמוז אינו עוד סוגיה אזורית, אלא איום גלובלי רחב היקף.
איראן הבינה מהר מאוד כי שליטתה בפועל על אחד מנתיבי הסחר החשובים בעולם מעניקה לה מנוף לחץ חזק אף יותר מהקלף הגרעיני.
חסימת המיצרים אינה פוגעת רק באספקת הנפט והגז, אלא גם בשרשראות האספקה של מזון, דשנים וציוד חיוני, ולכן משליכה ישירות על הביטחון התזונתי והיציבות הכלכלית של מדינות רבות.
לדברי הגורמים הביטחוניים, הסכנה עכשיו במשא ומתן בין ארה"ב לאיראן היא שאיראן תקבל לגיטימציה לבעלות על המיצרים ולגביית דמי מעבר, דבר שלא היה לה לפני המלחמה, דבר שיחזק את מעמדה ואת כלכלתה, בכך תיווצר מציאות חדשה ושינוי אסטרטגי לטובת איראן, בתרחיש כזה, איראן תהפוך את מיצרי הורמוז מכלי לחץ אזורי למנוף השפעה על המערכת הבינלאומית כולה.
בכך ייווצר תקדים מסוכן שמדינות ינצלו בעתיד מעברים אסטרטגיים ככלי סחיטה להשגת יעדים מדיניים ואסטטרגיים, מה שעלול לפגוע באופן עמוק ביציבות ובסדר הכלכלי העולמי.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
