כמה פרשנים בלבנון מותחים ביקורת חריפה על האפשרות שנשיא לבנון, ג'וזף עון, יקדם מהלך של פגישה או הסכם שלום עם ישראל ועם בנימין נתניהו.
לדבריהם, ההיסטוריה הארוכה של עימותים בין לבנון לישראל, הכוללת מלחמות, הרס, עקירה ואבדות רבות אינה מאפשרת כעת מהלך כזה, צעד כזה ייחשב לבגידה מוסרית ולאומית. הוא מעלה שאלות לגבי מניעי המהלך, האם מדובר בשאיפה ל"גבורה אישית" בדומה לנשיא מצרים אנואר סאדאת, או בהתחייבות מוקדמת לארה"ב כתנאי שהוצב לו כדי שייבחר לנשיא.
לדברי הפרשנים, מהלך כזה מסוכן במיוחד לנוכח מצבה השברירי של לבנון, ועלול לגרום לזעזוע פנימי עמוק בשל הפילוג החריף בציבור.
חלק גדול מהלבנונים עדיין רואים בישראל אויב ותומכים בהתנגדות צבאית, בעוד שחלק אחר תומך בשלום, אך לדברי המתנגדים, הניסיון של מצרים, ירדן ואיחוד האמירויות מראה שהשלום לא הביא תועלת ממשית ואף לא התקבל בציבור הרחב.
עוד הם טוענים כי הסכם כזה עשוי להידחף במהירות ובחשאיות, אך צפוי להיתקל בהתנגדות מצד מדינות אזוריות כמו סעודיה, מצרים וטורקיה, החוששות מהשלכותיו.
לפי הערכות של גורמי ביטחון בממשלת לבנון, צעד כזה עלול להוביל לאי-יציבות רחבה בלבנון, עד כדי משבר פוליטי, ביטחוני וכלכלי חמור ואף סכנה לאחדות המדינה בדומה לתקופת מלחמת האזרחים.
בשורה התחתונה, פרשנים בלבנון מזהירים כי פגישה או הסכם עם ראש הממשלה נתניהו לא מצדיקים את הסיכונים הכבדים, ועלולים לפגוע בלבנון ובמעמדו של הנשיא עצמו.
זירות מחוברות-לבנון כנגזרת של המו״מ עם איראן
גורמים מדיניים בכירים בירושלים אומרים כי הקו שמוביל הממשל האמריקני קושר באופן הדוק בין הנעשה בלבנון לבין המשא ומתן עם איראן, ובכך מצמצם את מרחב הפעולה של ישראל. הדרישה מישראל להמשיך בהבלגה מול חזבאללה אינה נובעת רק משיקולים טקטיים בזירה הצפונית, אלא מתפיסה רחבה יותר שלפיה כל הסלמה עלולה לפגוע בסיכויי ההסדרה עם טהראן.
מבחינת וושינגטון, לבנון היא כיום משתנה בתוך משוואה גדולה יותר. ניסיון לייצב את המצב שם נועד לשרת יעד אסטרטגי רחב, קידום הסכם עם איראן, ואולי אף הנחת יסודות להסדרים אזוריים נוספים. אלא שמבחינת ישראל, מדובר במצב בעייתי, שכן הוא מעניק לחזבאללה מרחב תמרון רחב תחת מטריית הלחץ האמריקני.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי במקביל ללחצים החיצוניים, לבנון עצמה מתקשה לגבש עמדה אחידה. הפיצול בין ההנהגה הפוליטית שלה לבין חזבאללה אינו רק אידיאולוגי, אלא נוגע לשאלות יסוד של ריבונות, ביטחון וזהות המדינה.
דחיית הפגישה המשולשת בין ראשי השלטון,הנשיא עון, ראש הממשלה סלאם ויו"ר הפרלמנט ברי שנועדה לדון במצב הביטחוני והמשא ומתן עם ישראל, אינה תקלה טכנית, אלא ביטוי למשבר עמוק, חוסר יכולת להגיע להסכמה אפילו על עצם ניהול המשא ומתן עם ישראל.
בתוך כך, המסרים שמגיעים מקהיר לביירות ממחישים עד כמה המערכת הלבנונית פועלת תחת השפעה חיצונית. מצרים מזהירה את ממשלת לבנון ומציעה לה מתווה זהיר, כזה שמבקש להימנע מהתנגשות ישירה עם חזבאללה, היא מזהירה מפני ניסיון לכפות פירוק נשקו של ארגון הטרור בכוח. ההיגיון המצרי ברור, כל עימות פנימי בלבנון עלול להוביל לקריסה רחבה יותר של היציבות.
אחת ההתפתחויות המשמעותיות ביותר שמדאיגה את ממשלת לבנון היא השינוי בהגדרת המונח "הפסקת אש". לפי הגישה האמריקנית והישראלית, לא מדובר עוד בעצירת לחימה מוחלטת, אלא במסגרת שמאפשרת המשך פעולות צבאיות תחת כותרת של הגנה עצמית.
עבור לבנון, מדובר במלכוד אסטרטגי, שכן היא נדרשת להתחייב ליציבות ללא קבלת ערבויות אמיתיות להפסקת התקיפות הישראליות. עבור ישראל, זהו כלי שמאפשר שמירה על חופש פעולה מוגבל, אך תחת פיקוח מדיני אמריקני הדוק.
הגורמים הביטחוניים אומרים כי בסופו של דבר, כל השחקנים באזור מביטים לעבר גורם אחד, הבית הלבן. הנשיא דונלד טראמפ הוא זה שמכתיב את הקצב ואת גבולות הגזרה.
מצד אחד, הוא מבקש למנוע הסלמה בלבנון כדי לא לפגוע במשא ומתן עם איראן, ומצד שני, אינו מוכן לוותר על מנופי לחץ, לא בזירה הלבנונית ולא בזירה האיראנית.
התוצאה היא מדיניות שמייצרת זמן, אך לא בהכרח פתרון. ישראל נדרשת להמתין ולהבליג, לבנון נדרשת להתנהל בתוך פיצול פנימי עמוק, ואיראן ממשיכה לנסות לשפר עמדות במו״מ.
המציאות הנוכחית אינה יציבה באמת, אלא מצב ביניים מתמשך. כל עוד לא תתקבל הכרעה אמריקנית ברורה לגבי כיוון המשא ומתן עם איראן, יישארו כל הזירות במצב של המתנה מתוחה.
בינתיים, נוצר פרדוקס אזורי, ככל שהלחץ האמריקני גובר במטרה לייצב את המצב, כך גדל חוסר הוודאות. במקום הסדרה, מתקבלת דחייה. במקום הכרעה, נבנית תלות גוברת בהחלטה אחת בוושינגטון.
זהו מצב שבו אף אחד מהשחקנים אינו שולט לחלוטין בהתפתחות האירועים, אך כולם תלויים בהחלטה אחת של הנשיא טראמפ שטרם התקבלה.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
