גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" ב-7 באוקטובר 2023 חלה תמורה משמעותית בתפיסת הביטחון האיראנית.
אם בעבר ראתה טהראן בחזבאללה וביתר שלוחותיה באזור נכסים אסטרטגיים חשובים, הרי שכיום גוברת בקרב ההנהגה האיראנית התחושה כי גורלה של הרפובליקה האסלאמית כרוך באופן ישיר בגורלו של חזבאללה בלבנון.
ההתפתחויות בשנה האחרונה חיזקו בטהראן את ההערכה כי ישראל, בגיבוי אמריקני, פועלת לעצב מחדש את המזרח התיכון ולפורר את "ציר ההתנגדות" כולו.
מבחינת המשטר האיראני, המערכה בעזה, הלחימה בלבנון, העימותים בתימן ובעיראק והלחץ על איראן עצמה אינם זירות נפרדות אלא חלק ממערכה אזורית אחת.
תפיסת "הגורל המשותף"
על פי הערכה של גורמים ביטחוניים, בקרב הממסד האיראני מתגבשת תפיסה שלפיה קיים קשר גורלי בין איראן לבין חזבאללה. לפי תפיסה זו, החלשת הארגון הלבנוני אינה רק פגיעה בבעל ברית אזורי אלא איום ישיר על ביטחונה הלאומי של איראן.
גורמים פוליטיים ופרשנים המקורבים למשטר טוענים כי הצלחה ישראלית בלבנון תעודד מהלכים עתידיים נגד איראן עצמה. לכן, מבחינתם, שמירת כוחו של חזבאללה אינה רק אינטרס אזורי אלא יעד אסטרטגי ממדרגה ראשונה.
הגישה הזו מביאה את טהראן לעקוב אחר ההתפתחויות בלבנון ברגישות חסרת תקדים ולבחון כל מהלך ישראלי דרך הפריזמה של ביטחון המשטר האיראני.
אחת ההתפתחויות הבולטות בחודשים האחרונים היא הניסיון האיראני לשלב את הסוגיה הלבנונית בתוך המשא ומתן עם ארצות הברית על סיום המלחמה והסדרים אזוריים עתידיים.
מבחינת טהראן, הפסקת האש בלבנון איננה סוגיה מקומית בלבד, גורמים איראניים רואים בה מרכיב מרכזי בכל הסדר עתידי מול וושינגטון, מתוך חשש כי הסכמה לפעילות ישראלית חופשית בלבנון עלולה ליצור תקדים מסוכן גם ביחס לאיראן.
עמדה זו באה לידי ביטוי בדיון מיוחד שקיימה באחרונה ועדת הביטחון הלאומי והמדיניות החוץ של הפרלמנט האיראני.
בדיון הודגש כי לבנון חייבת להיות חלק מכל הסכם סופי וכי אין להפריד בין היציבות בלבנון לבין ההבנות הרחבות יותר בין טהראן לוושינגטון.
גורמים ביטחוניים העוקבים אחר נעשה באיראן מזהים כי מתרבים באיראן הקולות הקוראים להפסיק את מדיניות האיפוק ולעבור לתמיכה אקטיבית יותר בחזבאללה.
הדיפלומט האיראני לשעבר שהיה מוצב בביירות, כרם אללה מושתאקי, ביטא עמדה זו באופן ברור כאשר הצהיר בתקשורת האיראנית כי "איראן לא תיסוג מלבנון בשום תנאי".
לדבריו, מבחינת המשטר האיראני הסוגיה הלבנונית איננה רק עניין ביטחוני או מדיני אלא סוגיה אידיאולוגית הקשורה לכבודה ולמעמדה של איראן.
לטענתו, גם אם רוב המחלוקות בין טהראן לוושינגטון ייפתרו, איראן לא תהיה מוכנה לחתום על הסכם אם סוגיית לבנון לא תוסדר בהתאם לאינטרסים שלה.
המסר המרכזי העולה מהשיח האיראני הוא שהפסקת אש בלבד בלבנון אינה מספיקה.
גורמים המקורבים למשטר מדגישים כי מבחינת איראן, יעד הסיום הרצוי הוא נסיגה ישראלית מלאה מכל השטחים שנתפסו במהלך הלחימה בדרום לבנון. לכן, כל הסדר שיסתפק בעצירת הקרבות בלבד עלול להיחשב בטהראן כהסדר חלקי ובלתי מספק.
להערכת גורמים ביטחוניים בישראל, גישה זו עשויה להקשות על המאמצים האמריקניים לגבש הסכם כולל, משום שהיא מרחיבה את רשימת הדרישות האיראניות מעבר לנושא הגרעין ולסוגיות הביטחון הישירות של איראן.
לדבריהם, היחלשות חזבאללה נתפסת אצל משמרות המהפכה כאפשרות מסוכנת שתפגע באופן ישיר ביכולת ההרתעה של איראן.
למעשה, חזבאללה בלבנון מהווה חלק ממערך ההגנה האסטרטגי של הרפובליקה האסלאמית ו"מוצב קדמי" מול ישראל. לכן, פגיעה קשה בו עלולה להקל בעתיד על כל מהלך צבאי נגד איראן עצמה.
פרשנים איראנים טוענים כי פעולות חזבאללה בשלבים הראשונים של המלחמה סייעו בפועל למאמץ האסטרטגי האיראני ויצרו עומס מבצעי על ישראל. מנקודת מבט זו, שימור כוחו של הארגון נתפס כאינטרס ביטחוני איראני מובהק.
לסיכום,איראן אינה רואה עוד בלבנון זירת עימות משנית. מבחינתה, עתידו של חזבאללה קשור באופן ישיר לעתידה של הרפובליקה האסלאמית ולמאזן הכוחות האזורי כולו.
לכן, צפויה איראן להמשיך ולהתעקש על שילוב הסוגיה הלבנונית בכל משא ומתן עתידי עם ארה"ב, תוך הגברת הלחץ המדיני והדיפלומטי למנוע פגיעה נוספת בחזבאללה. מבחינת ההנהגה בטהראן, המאבק על לבנון כבר אינו רק מאבק על בעל ברית אזורי, אלא מאבק על מעמדה האזורי ועל ביטחונה הלאומי של איראן עצמה.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
