מזכר ההבנות בין ארצות הברית לאיראן עשוי לסמן ירידה מסוימת בגובה הלהבות במזרח התיכון ולהפחית את הסיכון לעימות אזורי רחב, אולם בכל הנוגע ללבנון, ספק אם הוא יביא לשינוי מהותי במציאות הביטחונית והפוליטית, כך אומרים גורמים ביטחוניים בכירים.
לדבריהם, הבעיה המרכזית שמלווה את המדינה הלבנונית כבר עשרות שנים נותרת בעינה: קיומו של חזבאללה ככוח צבאי עצמאי, חזק ומאורגן, הפועל מחוץ למסגרת המדינה ומחזיק ביכולת לקבל החלטות אסטרטגיות בעלות השלכות אזוריות.
ב־22 בחודש צפויים נציגי ישראל ולבנון להיפגש בוושינגטון בחסות אמריקנית כדי לדון בהתקדמות המגעים בין הצדדים ובהשלכות האפשריות של מזכר ההבנות האמריקני-איראני על הזירה הלבנונית. אולם כבר כעת מסתמן כי הפער בין הציפיות לבין המציאות גדול למדי.
גורמים ביטחוניים בכירים בישראל מעריכים כי ההבנות בין וושינגטון לטהראן לא יובילו לפתרון סוגיית חזבאללה. מבחינת ישראל, היעד האסטרטגי נותר בעינו: ניתוק הקשר הישיר בין חזבאללה לבין איראן וצמצום הדרגתי של כוחו הצבאי עד לפירוקו מנשקו. כל עוד יעד זה אינו מושג, ישראל תמשיך לראות בחזבאללה את האיום המרכזי בגבולה הצפוני, ללא קשר להתקדמות בשיחות בין ארה"ב לאיראן.
מנגד, איראן פועלת במלוא המרץ כדי לכלול את הסוגיה הלבנונית במסגרת המשא ומתן הרחב שהיא מנהלת מול וושינגטון. מבחינתה, לבנון איננה זירה נפרדת אלא חלק ממכלול אסטרטגי אחד, הכולל את תוכנית הגרעין, ביטחון נתיבי השיט במפרץ, הסרת הסנקציות, מאזן הכוחות האזורי ומעמדן של שלוחותיה ברחבי המזרח התיכון.
ישראל דוחה גישה זו באופן מוחלט. ראש הממשלה בנימין נתניהו הבהיר השבוע כי ישראל אינה צד למזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן ואינה מחויבת לו. לדבריו, ישראל תמשיך לפעול בהתאם לצרכיה הביטחוניים ולא תיסוג מדרום לבנון כל עוד תימשך פעילותו הצבאית של חזבאללה.
גורמים מדיניים בירושלים אומרים כי למרות המתיחות בינה לבין ממשל טראמפ, ארה"ב אכן ביקשה מישראל לנהוג באיפוק מסוים בפעולותיה באזור ביירות, אך אינה מתכוונת לכפות עליה הפסקת אש כוללת או למנוע ממנה להמשיך בפעילות נגד חזבאללה. וושינגטון מכירה בזכותה של ישראל להגנה עצמית ומבינה את רצונה למנוע את שיקום התשתיות הצבאיות של הארגון.
אלא שהבעיה בלבנון עמוקה הרבה יותר מהעימות הישיר בין ישראל לחזבאללה. שורש המשבר נעוץ בחולשתה המתמשכת של המדינה הלבנונית עצמה. במשך עשרות שנים לא הצליחה ביירות לבסס ריבונות אפקטיבית על כלל שטחה, ובמיוחד בדרום המדינה. לתוך החלל שנוצר נכנס חזבאללה, שבנה בעקביות מערכת צבאית, ביטחונית, כלכלית וחברתית עצמאית, הנתמכת בידי איראן ומהווה כיום את מוקד הכוח המשמעותי ביותר בלבנון.
גם היוזמה האמריקנית להקים בדרום לבנון "אזורי פיילוט" שבהם יפעל הצבא הלבנוני באופן בלעדי מעוררת ספקנות רבה. גורמי ביטחון מעריכים כי לצבא הלבנוני אין כיום יכולת ממשית למנוע מחזבאללה לשוב ולהתבסס באותם אזורים ברגע שהנסיבות הפוליטיות או הביטחוניות יאפשרו זאת.
הנהגת לבנון ניצבת לפיכך בפני דילמה כמעט בלתי אפשרית. ניסיון ישיר להתעמת עם חזבאללה עלול להצית משבר פוליטי חריף ואף לעורר מחדש מתחים עדתיים ופנימיים. מנגד, הימנעות מהתמודדות עם הארגון מותירה את המדינה במצב של עימות מתמשך עם ישראל ומונעת ממנה לממש ריבונות מלאה על שטחה.
זהו לב המלכוד הלבנוני, כל ניסיון לשנות את המציאות הקיימת כרוך בסיכונים כבדים, אך גם המשך המצב הנוכחי גובה מחיר אסטרטגי, מדיני וכלכלי הולך וגדל.
בתקשורת האמריקנית מזכירים כי מאז 2005 השקיעה וושינגטון קרוב לשלושה מיליארד דולר בבניית כוחו של הצבא הלבנוני. למרות זאת, הבעיה המרכזית איננה מחסור ביכולות צבאיות אלא היעדר החלטה פוליטית ברורה להפעיל את מוסדות המדינה נגד חזבאללה ולשלול ממנו את עצמאותו הצבאית.
גם אם המשא ומתן בין וושינגטון לטהראן יוביל להסכם רחב יותר בעתיד, ספק אם הוא יכלול פתרון ממשי לסוגיית חזבאללה, כך מעריכים גורמים מדיניים.
מוקד השיחות כיום הוא תוכנית הגרעין האיראנית, הסנקציות הכלכליות והסדרים ביטחוניים אזוריים רחבים. סוגיית השלוחות האזוריות של איראן, ובראשן חזבאללה, נמצאת בשלב זה בשולי הדיונים ולא במרכזם.
משמעות הדבר היא שגם הסכם מלא בין ארה"ב לאיראן לא בהכרח ישנה את מאזן הכוחות בלבנון. לכל היותר הוא עשוי להפחית את רמת המתיחות ולהקטין את הסיכון למלחמה אזורית רחבה. אולם שאלת היסוד תישאר בעינה: האם המדינה הלבנונית מסוגלת להשיב לעצמה את המונופול על השימוש בכוח ולכפות את מרותה על כלל השחקנים הפועלים בשטחה.
כל עוד לא תימצא תשובה לשאלה הזאת, לבנון תמשיך להיות אחת מזירות החיכוך המרכזיות במזרח התיכון, תלויה במידה רבה בהחלטות המתקבלות בטהראן, בירושלים ובוושינגטון, ומתקשה להשתחרר ממעמדה כזירת עימות מתמשכת בין ישראל לציר ההתנגדות.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
