הוויכוח סביב הסכם הפסקת האש וההבנות המתגבשות בין לבנון לישראל אינו עוסק רק בסידורי ביטחון בדרום לבנון. למעשה, הוא משקף מאבק עמוק הרבה יותר על זהותה העתידית של לבנון, על מעמדו של חזבאללה ועל היקף ההשפעה האיראנית במדינה, כך אומרים גורמים ביטחוניים בכירים.
מאז פרוץ המלחמה, התברר כי כל ניסיון לקדם הסדרה מקומית נתקל במגבלות אזוריות רחבות משום שהוא נוגע בלב המחלוקת האסטרטגית בין שני מחנות.
מבחינת איראן וחזבאללה, כל הסדר שאינו כולל נסיגה ישראלית מלאה מכל השטחים שצה"ל כבש במלחמה אינו מתקבל על הדעת. מנגד, ישראל וארה"ב מסרבות להגביל את חופש הפעולה הביטחוני של צה"ל בדרום לבנון.
אולם ההתנגדות של חזבאללה להסכם אינה נובעת רק מהיבטים צבאיים. היא קשורה בראש ובראשונה לחשש שההסדר המתגבש ייצור מציאות פוליטית חדשה בלבנון, שבה מעמדו של הארגון יישחק בהדרגה לטובת המדינה הלבנונית ומוסדותיה.
לדברי גורמים ביטחוניים,אחת ההתפתחויות המשמעותיות ביותר בלבנון בשנים האחרונות היא השינוי החריף בשיח הרשמי כלפי איראן וחזבאללה.
נשיא לבנון, ג'וזף עון, הצהיר ב-5 ביוני בראיון לרשת CNN כי איראן משתמשת בלבנון כ"קלף מיקוח" במשא ומתן שלה מול ארה"ב וכי העם הלבנוני משלם את מחיר האינטרסים האיראניים. הוא אף הדגיש כי חזבאללה אינו מייצג את כלל הלבנונים וקרא לארגון לבחור במסלול של משא ומתן ודיפלומטיה במקום בעימות צבאי.
אל עמדתו הצטרף גם ראש הממשלה נואף סלאם, שהצהיר כי "לבנון אינה תיבת דואר של איראן ואינה חזית מילואים עבורה". לדברי גורמים ביטחוניים, מדובר באמירות חסרות תקדים מצד ראשי המדינה הלבנונית, המערערות בגלוי על הנרטיב שעליו נשען חזבאללה במשך עשרות שנים.
במשך שנים נהנה הארגון ממעמד כמעט חסין לביקורת. כל מי שהטיל ספק בתפקידו או בנשקו הואשם לעיתים בבגידה או בשיתוף פעולה עם ישראל וארה"ב. גם בתקופות של מתיחות חריפה בין המדינה הלבנונית לבין חזבאללה, נמנע הממסד הרשמי מלערער בפומבי על הלגיטימיות של הארגון כ"כוח התנגדות".
כעת, לראשונה מאז רצח ראש הממשלה רפיק אל־חרירי בשנת 2005, נשמעים מבכירי השלטון בלבנון מסרים המערערים באופן ישיר על מעמדו של חזבאללה ועל תפקידה של איראן בלבנון.
אולם, גורמים ביטחוניים מדגישים, כי השינוי בשיח אינו מעיד על היעלמותו הקרובה של חזבאללה מהמערכת הפוליטית או הצבאית. הארגון ממשיך להיות הכוח החמוש החזק ביותר בלבנון ומחזיק בתשתית פוליטית וחברתית עמוקה.
עם זאת, מדובר בתהליך חשוב של שחיקת הלגיטימציה הציבורית והממלכתית שלו. לראשונה מזה שנים רבות מציגה ההנהגה הלבנונית את חזבאללה כגורם נפרד מהאינטרס הלאומי הלבנוני ולא כנציגו הבלעדי של רעיון ההתנגדות לישראל.
למרות זאת, גורמים ביטחוניים בכירים מדגישים כי הפער בין ההצהרות לבין המציאות בשטח עדיין גדול מאוד. ממשלת לבנון טרם נקטה צעדים מעשיים כלשהם לפירוק חזבאללה מנשקו, ולא נתנה לצבא לבנון סמכות או הוראה להתמודד עם הכוח הצבאי של הארגון. לכן מוקדם עדיין לקבוע כי מדובר בשינוי אסטרטגי בלתי הפיך.
פרשנים בלבנון אומרים כי מבחינת חזבאללה, ההסכם המתגבש בוושינגטון בין ישראל ללבנון אינו הסכם ביטחוני אלא מהלך פוליטי רחב היקף שנועד לשנות את מאזן הכוחות בלבנון.
הארגון מתנגד במיוחד לרעיון "אזורי הפיילוט" בדרום לבנון. לטענתו, אין מדובר בסידור זמני שנועד לבחון מנגנוני ביטחון חדשים, אלא בניסיון לבחון את נכונותה של המדינה הלבנונית ושל צבאה למלא בפועל את היעדים הביטחוניים של ישראל.
חזבאללה טוען כי ההסכם אינו כולל התחייבות ישראלית ברורה לנסיגה מדרום לבנון או להפסקת מדיניות הפינוי והעקירה של תושבי האזור. במקום זאת, הוא מציב כתנאי להתקדמות את יכולתה של המדינה הלבנונית לפעול נגד חזבאללה ולהרחיק את אנשיו מגבול ישראל.
מבחינת הארגון, זהו ניסיון להפוך את צבא לבנון לגורם המבצע בפועל את הדרישות הישראליות, כלומר, להפוך את צבא לבנון לקבלן הביטחוני של ישראל.
לטענת ארגון חזבאללה, ההסדר המתגבש מציג את חזבאללה כאיום על לבנון עצמה, מבלי להתייחס לכיבוש הישראלי, לתקיפות האוויריות או לפעילות הצבאית הישראלית בלבנון. בכך, לשיטתו, הופך המאבק נגד חזבאללה למכנה המשותף המרכזי של הצדדים.
על פי פרשנים בלבנון,חזבאללה סבור כי לבנון נכנסה למשא ומתן מעמדת חולשה לאחר חודשים ארוכים של מלחמה והרס, ולכן נאלצה לקבל תנאים שנקבעו בידי הצד החזק יותר. במקביל הוא מותח ביקורת על היעדרה הכמעט מוחלט של מעורבות ערבית משמעותית ועל דחיקת האו"ם והמשפט הבינלאומי לשולי התהליך.
להערכת גורמים ביטחוניים, בחזבאללה מעריכים כי ההסכם אינו עומד בפני עצמו אלא משתלב באסטרטגיה אמריקנית רחבה יותר, שמטרתה לשלב את ישראל במערך הבריתות האזורי ולהרחיב בעתיד את מעגל הנורמליזציה.
מנקודת מבט זו, המאבק הנוכחי אינו מתנהל רק על דרום לבנון אלא על מקומה של המדינה במזרח התיכון. חזבאללה חושש כי הסדר קבע עתידי יוביל בהדרגה לשינוי המדיניות המסורתית של לבנון כלפי ישראל ולפגיעה במעמדו של "ציר ההתנגדות" בהובלת איראן.
לכן, מבחינת חזבאללה, הסכם הפסקת האש אינו רק הסדר ביטחוני אלא נקודת מפנה מדינית שעלולה לסמן את תחילתו של תהליך ארוך טווח לצמצום השפעתו בלבנון.
גורמים ביטחוניים בכירים מציינים כי העימות סביב הסכם הפסקת האש שגובש בוושינגטון חושף למעשה מאבק על עתידה של לבנון.
מצד אחד ניצבת הנהגה לבנונית המבקשת לחזק את מוסדות המדינה ולצמצם את השפעתה של איראן. מצד אחר ניצב חזבאללה, הרואה במהלך ניסיון לפרק בהדרגה את מעמדו הצבאי והפוליטי ולהכניס את לבנון למסגרת אזורית חדשה בהובלת ארה"ב וישראל.
השאלה המרכזית אינה אם חזבאללה יתנגד להסכם, אלא האם ממשלת לבנון תהיה מוכנה להפוך את השינוי הרטורי כלפי הארגון למדיניות מעשית.
כל עוד המדינה אינה נוקטת צעדים ממשיים להגבלת כוחו הצבאי של חזבאללה, נותר הפער בין ההצהרות למציאות גדול. לכן, מבחן הכוח האמיתי עדיין נמצא לפניה של לבנון, והוא יקבע האם מדובר בתחילתו של שינוי אסטרטגי היסטורי או בעוד פרק זמני במאבק המתמשך על זהותה של המדינה.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
