ביקורו של ראש ממשלת עיראק, עלי א־זיידי, בבית הלבן בשבוע שעבר אינו עוד ביקור שגרתי במסגרת היחסים בין בגדאד לוושינגטון, הוא נערך באחת התקופות הרגישות ביותר שידעה עיראק מאז הפלישה האמריקנית ב-2003, כאשר המדינה ניצבת בין שתי המעצמות המשפיעות ביותר על עתידה , ארה"ב ואיראן, כך אומרים גורמים מדיניים בכירים.
העיתוי לביקור אינו מקרי, בעוד עלי א-זיידי התקבל בחדר הסגלגל בחום יוצא דופן על ידי הנשיא דונלד טראמפ, המשיכו מטוסי חיל האוויר האמריקני לתקוף יעדים איראניים, והממשל בוושינגטון החריף את מסריו בדבר הצורך לצמצם את ההשפעה האיראנית במזרח התיכון.
לכן, אומרים גורמים מדיניים, השאלה המרכזית של הביקור אינה אילו הסכמים כלכליים ייחתמו, אלא האם ראש ממשלת עיראק מסוגל להוכיח שמדינתו הפכה שוב למדינה ריבונית, שהחלטותיה מתקבלות בבגדאד ולא בטהרן.
א-זיידי אמור לבקר באיראן בסוף השבוע הזה ואחר כך יתבררו הדברים, לאן באמת פניה של עיראק.
החיבוק של טראמפ אינו בחינם
היחס שהעניק טראמפ לא־זיידי היה חריג גם במונחים אמריקניים. הוא כינה אותו "הגיבור החדש", שיבח את מנהיגותו ודיבר על "כימיה מצוינת" ביניהם.
לדברי גורמים מדיניים, המסר היה ברור, וושינגטון מבקשת לטפח שותף עיראקי חדש, שיוכל להוביל את עיראק למסלול שונה מזה שאפיין את שני העשורים האחרונים.
אלא שהתמיכה הזו כרוכה במחיר פוליטי ברור.
מבחינת הממשל האמריקני, עיראק אינה עוד מדינה הזקוקה להשקעות בלבד, אלא החוליה המרכזית במאבק לבלימת ההשפעה האיראנית באזור.
על פי גורמים מדיניים, אחרי העימות הישיר בין ארה"ב לאיראן, מבינה וושינגטון כי כל ניסיון לעצב מחדש את מאזן הכוחות האזורי ייכשל אם עיראק תמשיך לשמש בסיס להשפעתה של טהרן.
לכן, הדרישה האמריקנית אינה מסתכמת בהרחבת שיתוף הפעולה הכלכלי. היא כוללת גם החלשה ממשית של מנגנוני ההשפעה שבנתה איראן בעיראק , במערכת הביטחון, בפוליטיקה ובכלכלה.
המבחן האמיתי הוא פירוק המיליציות החמושות
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי האתגר הגדול ביותר של עלי א-זיידי אינו המשא ומתן עם ארה"ב ואף לא יחסיו עם איראן, האתגר נמצא בתוך עיראק.
במשך יותר משני עשורים התפתחו במדינה עשרות מיליציות שיעיות חמושות פרו-איראניות, שחלקן כפופות יותר למשמרות המהפכה מאשר לממשלה בבגדאד.
מבחינת וושינגטון, כל עוד ארגונים אלה מחזיקים בכוח צבאי עצמאי, אין משמעות אמיתית לריבונות העיראקית.
ההכרזה הצפויה על השלמת נסיגת כוחות הקואליציה הבינלאומית למלחמה נגד דאעש בסוף ספטמבר הקרוב אמורה לשלול מהמיליציות את הטיעון המרכזי שעליו ביססו במשך שנים את המשך קיומן והוא המאבק ב"כיבוש האמריקני".
מנקודת מבטה של ממשלת עיראק, מרגע שהכוחות הזרים יעזבו, לא תהיה עוד הצדקה לקיומם של ארגונים חמושים מחוץ למסגרת המדינה.
אולם בפועל, איש אינו מצפה שהמיליציות ימהרו למסור את נשקן.
להיפך. פרשנים עיראקיים מדווחים כי דווקא בשעה שא-זיידי ביקש להציג לוושינגטון תמונה של יציבות ושליטה, בחרו חלק מהמיליציות להסלים את המסרים.
הכרזת מליציית "ההתנגדות האסלאמית בעיראק" על פרס של עשרה מיליון דולר למי שיחסל את הנשיא טראמפ אינה רק איום מילולי. היא נועדה להבהיר כי מוקדי הכוח בעיראק אינם פועלים בהכרח לפי החלטות הממשלה.
על פי פרשנים בעיראק, למרות ההתקרבות לוושינגטון, ראש הממשלה א-זיידי מבין היטב כי עיראק אינה יכולה להרשות לעצמה להתייצב באופן מלא לצד ארה"ב.
איראן היא שכנתה של עיראק, שותפת סחר מרכזית וספקית אנרגיה חשובה. מעבר לכך, חלק משמעותי מהמערכת הפוליטית העיראקית נשען על כוחות המקיימים קשרים הדוקים עם טהרן.
גם השתתפותו של על א-זיידי בטקסי האבל על מותו של המנהיג העליון עלי ח'מינאי, ימים ספורים לפני ביקורו בוושינגטון, המחישה כי אין בכוונתו לנתק את הקשרים עם איראן.
לכן, להערכת הפרשנים בעיראק, האסטרטגיה שלו מבוססת על ניסיון לאזן בין שני הקטבים, להבטיח לארה"ב כי יפעל להגבלת כוחן של המיליציות, ובמקביל להרגיע את טהרן כי עיראק לא תהפוך לבסיס לפעילות נגדה.
אלא שככל שהעימות בין וושינגטון לטהרן הופך ישיר יותר, כך נעשה קשה יותר לשמור על האיזון הזה.
גורמים ביטחוניים מעריכים כי גם אם עלי א-זיידי נחוש לבצע רפורמות, ספק אם בידיו הכלים הדרושים.
הוא אינו נשען על מפלגת שלטון גדולה או על רוב פרלמנטרי יציב. עלייתו לשלטון הייתה תוצאה של פשרה בין מוקדי כוח מתחרים, שרבים מהם קשורים למיליציות או נהנים מהשפעתן.
בנסיבות כאלה, גם המאבק בשחיתות , שהפך לאחד מסמלי כהונתו , עלול להפוך למלכודת.
כל עוד הוא מתמקד בדרגי ביניים, הוא זוכה לתמיכה ציבורית. אך אם ינסה לגעת במוקדי הכוח האמיתיים, הוא עלול להתעמת עם אותם גורמים שסייעו לו להגיע לשלטון.
זו גם הסיבה לכך שבטהרן מתייחסים בזהירות להצהרותיו. מניסיונם של האיראנים, לא מעט ראשי ממשלה עיראקים שבו מוושינגטון עם הבטחות להגבלת השפעתה של איראן, אך המציאות הפוליטית בעיראק מנעה מהם לממש אותן.
ההימור האמריקני
גורמים מדיניים אומרים כי האסטרטגיה האמריקנית אינה מבוססת רק על לחץ מדיני.
המשלחת העיראקית הגדולה שהגיעה לוושינגטון, ריבוי הפגישות עם חברות אמריקניות וההסכמים בתחומי האנרגיה, התשתיות והטכנולוגיה מלמדים כי וושינגטון מבקשת לבסס השפעה ארוכת טווח באמצעות הכלכלה.
זהו חלק ממדיניות "המקל והגזר" שמוביל טראמפ, מצד אחד השקעות, סיוע ותמיכה בינלאומית, מצד שני מסר ברור שלפיו אם בגדאד לא תפעל נגד המיליציות הפרו איראניות, ארה"ב לא תהסס להפעיל לחצים מדיניים, כלכליים ואף סנקציות.
אולם, לדברי גורמים ביטחוניים, גם השקעות של מיליארדי דולרים לא יוכלו לשנות את המציאות אם המדינה לא תצליח להבטיח ביטחון, לאכוף את החוק ולהחזיר לעצמה את המונופול על השימוש בכוח.
מבחן לריבונות העיראקית
בסופו של דבר, ביקורו של עלי א-זיידי בוושינגטון אינו מסמן ניצחון אמריקני וגם לא תבוסה איראנית.
זהו מבחן ראשון ליכולתו של ראש הממשלה להוכיח שעיראק מסוגלת להשתחרר בהדרגה ממעמדה כזירת מאבק בין שתי מעצמות ולהפוך למדינה ריבונית באמת, כך אומרים גורמים מדיניים בכירים.
הצלחתו לא תימדד במספר הפגישות שקיים בבית הלבן, בכמות ההסכמים שעליהם חתם או במחמאות שקיבל מטראמפ.
היא תימדד בשאלה אחת בלבד, האם יצליח להפוך את המדינה העיראקית לחזקה יותר מהמיליציות הפרו איראניות הפועלות בשטחה.
כל עוד עשרות מליציות חמושות ממשיכות להחזיק בנשק עצמאי ולפעול בהתאם לשיקולים שאינם כפופים לממשלה, תמשיך ריבונותה של עיראק להיות חלקית בלבד.
לסיכום, אומרים גורמים מדיניים כי החודשים הקרובים יהיו אפוא מבחן כפול ליכולתה של ממשלת עיראק להשיב לעצמה את השליטה במדינה, וליכולתו של ממשל טראמפ לצמצם את ההשפעה האיראנית מבלי להיגרר לעימות צבאי נוסף.תוצאותיו של מבחן זה לא יקבעו רק את עתידה של עיראק, אלא עשויות לעצב גם את מאזן הכוחות במזרח התיכון בשנים הקרובות.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
