הסכם מכה להגנה משותפת, שנחתם ב־7 באוגוסט בין סעודיה, טורקיה ופקיסטן, עשוי להיות הרבה יותר מהסכם ביטחוני בין שלוש מדינות. הוא פותח דיון רחב על האפשרות להיווצרותה של מערכת ביטחון אזורית חדשה, שאינה נשענת באופן בלעדי על ארה"ב, כך אומרים גורמים ביטחונים בכירים.
לדבריהם, במרכז הדיון כעת בין חברות הברית נמצאת מצרים. קהיר אינה ממהרת להצטרף לברית הצבאית החדשה, אך גם אינה רוצה להישאר מחוץ למערכת האזורית המתהווה.
מבחינתה, השאלה אינה רק צבאית אלא גם מדינית ואסטרטגית, האם להצטרף לברית הגנה מחייבת, או להסתפק במנגנון תיאום אזורי רחב יותר שיאפשר לה לשמור על חופש פעולה.
מאז חתימת ההסכם במכה, סעודיה וטורקיה מעבירות מסר ברור כי הן מעוניינות שמצרים תצטרף למסגרת החדשה. המגעים בין ארבע המדינות נמשכו גם לאחר חתימת ההסכם.
שרי החוץ של מצרים, סעודיה וטורקיה, בדר עבד אל-עאטי, פייסל בן פרחאן והקאן פידאן , נפגשו בעיר אל-עלמין, ולאחר מכן התקיימה שיחה בין שר החוץ המצרי לבין עמיתו הפקיסטני אסחאק דאר.
לכאורה מדובר בהתייעצויות מדיניות שגרתיות. בפועל, מדובר בניסיון לשמר את המסגרת המרובעת של מצרים, סעודיה, טורקיה ופקיסטן גם לאחר שהשלוש האחרות עברו לשלב של ברית הגנה.
המשמעות היא שסעודיה וטורקיה אינן מעוניינות שמצרים תישאר מחוץ למערכת הביטחון האזורית החדשה. מבחינתן, קשה לבנות מסגרת אזורית בעלת משקל אמיתי בלי המדינה הערבית המאוכלסת והחזקה ביותר מבחינה צבאית.
אלא שמצרים אינה ממהרת להיענות, העיתון "אלערבי אלג'דיד" מדווח מפי מקורות מצריים כי שאלת ההצטרפות להסכם נבחנת בימים אלה במוסדות המדינה, ובהם הצבא, גופי הביטחון ומשרד החוץ.
על פי הדיווח, בתוך המערכת המצרית קיימות שתי גישות.
הראשונה אינה שוללת הצטרפות לברית ורואה בה הזדמנות לחיזוק מעמדה האזורי של מצרים. השנייה מזהירה מפני קבלת החלטה חפוזה, בעיקר משום שמדיניות החוץ המצרית המסורתית נמנעת מהצטרפות לבריתות צבאיות מחייבות.
מצרים הייתה ממייסדות תנועת המדינות הבלתי מזדהות, והתרחקות מבריתות צבאיות וממערכות של קיטוב בינלאומי ואזורי הייתה במשך עשרות שנים חלק מתפיסת העולם האסטרטגית שלה.
על פי הדיווח, קהיר אינה בהכרח מתנגדת להסכם מכה. היא מבקשת להבין קודם כל מה המחיר של החברות בו ומה בדיוק היא מתחייבת לעשות במקרה של מלחמה.
הנשיא א־סיסי לא רוצה לקבל החלטה לפני שתתברר התמונה.
עוד נאמר בדיווח כי העובדה שהנשיאות המצרית ביקשה מהגופים הרלוונטיים לגבש הערכת מצב מקיפה בנושא מלמדת כי קהיר אינה רואה בהצטרפות עניין טכני.
היא בוחנת את הרווחים מול הסיכונים, האם הברית תחזק את הביטחון המצרי, או דווקא תגרור את מצרים לעימותים שאינם משרתים את האינטרסים שלה? האם סעיף ההגנה ההדדית יחייב את הצבא המצרי להתערב במלחמה שאינה קשורה ישירות למצרים? ומה יהיו ההשלכות על יחסיה של קהיר עם ארצות הברית ועם ישראל?
לכן, בשלב זה המצרים מעדיפים להשאיר את הדלת פתוחה.
גם סעודיה, כך נמסר בדיווח, מבינה את הרגישות המצרית ואינה מפעילה לחץ לקבלת החלטה מיידית. מבחינת ריאד, עצם הישארותה של מצרים בתוך מנגנון ההתייעצות המרובע עשוי להיות חשוב לא פחות מהצטרפותה הפורמלית לברית.
גורמים ביטחוניים בכירים בישראל העוקבים אחר הנושא אומרים כי אם הברית תישאר מוגבלת לשלוש המדינות, השפעתה תהיה מוגבלת יחסית. אבל אם מצרים תצטרף אליה, ואם בהמשך יצטרפו מדינות ערביות ומוסלמיות נוספות, עלולה להיווצר מסגרת בעלת משקל צבאי, כלכלי ודמוגרפי משמעותי מאוד.
לדבריהם,כל עוד ההסכם מציג את עצמו כמנגנון הגנתי בלבד, ניתן לראות בו מסגרת שנועדה להרתעה. אם בהמשך תתגבש סביבו תפיסה משותפת ביחס לישראל, לאיראן או לאיומים אחרים, המשמעות האזורית תהיה שונה לחלוטין.
להערכת גורמים ביטחוניים, קהיר מבינה שהמזרח התיכון נכנס לעידן חדש שבו הסדרים הביטחוניים הישנים הולכים ונשחקים. היא גם מבינה שאם תישאר מחוץ לכל מסגרת חדשה, היא עלולה לאבד השפעה על עיצוב המערכת האזורית.
מצד שני, מצרים אינה רוצה לוותר על חופש הפעולה האסטרטגי שלה ולהתחייב מראש למלחמות שאינן בהכרח מלחמותיה.
לכן התרחיש הסביר בשלב זה הוא שמצרים לא תמהר להצטרף רשמית להסכם מכה, אך גם לא תתרחק ממנו. היא תמשיך להשתתף במנגנון המרובע עם סעודיה, טורקיה ופקיסטן, תעמיק את התיאום הביטחוני והמדיני ותמתין לראות לאן מתפתח ההסכם.
אם ההסכם יתפתח לגרעין שממנו תצמח מערכת ערבית-מוסלמית רחבה יותר, מצרים כמעט לא תוכל להרשות לעצמה להישאר בחוץ. אבל קהיר תרצה להיות חלק מהמערכת מבלי לאבד את היכולת להחליט בעצמה מתי והיכן היא יוצאת למלחמה.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
