הברית בין נביה ברי, יו"ר הפרלמנט הלבנוני ומנהיג תנועת אמל, לבין חזבאללה ניצבת בפני אחד המבחנים המשמעותיים ביותר שלה בשנים האחרונות, כך מעריכים גורמים ביטחוניים בכירים,
חילוקי הדעות בין שני בעלי הברית השיעים אינם חדשים, אך הם נעשו גלויים יותר מאז המלחמה עם ישראל, ובעיקר בעקבות החלטתו של חזבאללה לפתוח חזית נגד ישראל ב-1 במרץ 2026 לאחר שלפי הדיווחים הבטיח לברי שלא יעשה זאת.
המלחמה העמידה את ברי בפני דילמה פוליטית מורכבת, מצד אחד, הוא אינו יכול להתנתק בקלות מחזבאללה, שותפו המרכזי בזירה השיעית, בלי לסכן את מעמדו הפוליטי ואת כוחו בתוך העדה.
מצד אחר, המשך ההתנהלות העצמאית של חזבאללה, ללא התחשבות במוסדות המדינה ובשיקולים של שותפיו, עלול לפגוע במעמדו של ברי ולהחליש את יכולתו להשפיע על עתידה של לבנון.
בריאיון שהעניק ב-21 באוקטובר לתחנת הרדיו הלבנונית "צות כל לבנאן" התייחס ברי ליחסיו עם חזבאללה ואמר כי הקשר ביניהם היה קרוב יותר בתקופת הנהגתו של חסן נסראללה. לצד זאת, הוא הדגיש כי בין הצדדים אין יחסים של אח גדול ואח קטן.
לפי גורמים ביטחוניים,הדברים משקפים את רצונו של נביה ברי להבהיר כי הוא אינו רואה את עצמו כשותף הכפוף לחזבאללה. במשך שנים נשענה הברית בין השניים על חלוקת תפקידים ברורה למדי.
חזבאללה בנה את כוחו הצבאי והביטחוני, ואילו ברי סיפק לארגון ערוץ השפעה מרכזי בתוך המערכת הפוליטית והפרלמנטרית של לבנון.
השותפות הזאת העניקה לשני הצדדים יתרונות משמעותיים. חזבאללה נהנה מגישה למוקדי קבלת ההחלטות במדינה, ואילו ברי שמר על מעמדו כמנהיג פוליטי מרכזי, המסוגל לתווך בין הארגון לבין יתר הכוחות בלבנון.
אולם ככל שחזבאללה מרחיב את עצמאותו הצבאית ומסרב לקבל את מרות המדינה בתחום הנשק וההחלטות על מלחמה ושלום, כך נעשה קשה יותר לברי להציג את עצמו כמנהיג עצמאי המגן על האינטרסים של לבנון ושל העדה השיעית.
לפי פרשנים פוליטיים בלבנון, קיימים חילוקי דעות ממשיים בין הצדדים, אך בשלב זה אין סימנים ברורים לכך שהברית עומדת להתפרק.
לשניהם יש אינטרס לשמור על שיתוף הפעולה, גם אם חלוקת התפקידים ביניהם נעשית מורכבת יותר.
ההחלטה לצאת למלחמה העמיקה את הקרע
החלטת חזבאללה לפתוח חזית נגד ישראל ב-1 במרץ 2026 על רקע המלחמה האזורית נגד איראן, הייתה נקודת מפנה ביחסים עם ברי. לפי הדיווחים בתקשורת הלבנונית, חזבאללה קיבל את ההחלטה בלי להעניק לשותפו הפוליטי השיעי אפשרות ממשית להשפיע עליה, ואף בניגוד להבטחות קודמות שלא לפתוח חזית חדשה.
המהלך חשף את מגבלות השפעתו של ברי על הנהגת חזבאללה. למרות מעמדו הפוליטי והקשרים ארוכי השנים בין שני הארגונים, הוא לא הצליח למנוע את ההחלטה שהכניסה את לבנון למלחמה נוספת, על השלכותיה הצבאיות, הכלכליות והחברתיות.
להערכת גורמים ביטחוניים, המחיר ששילמה לבנון בעקבות המלחמה חיזק את הלחץ על הממשלה ועל המערכת הפוליטית לדרוש את הכפפת הנשק לסמכות המדינה.
מבחינת ברי , מדובר באתגר כפול : עליו להגן על מעמדו של חזבאללה בתוך העדה השיעית, אך גם להימנע ממצב שבו הוא נתפס כמי שמעניק גיבוי בלתי מסויג להחלטות צבאיות המתקבלות מחוץ למוסדות המדינה.
במרץ האחרון החליטה ממשלת לבנון לאסור את הפעילות הצבאית והביטחונית של חזבאללה ולדרוש את העברת נשקו לשליטת המדינה, ההחלטה העמיקה את המתח בין הארגון לממשלה והציבה את ברי בעמדה רגישה. הוא נדרש לתמרן בין נאמנותו לברית השיעית לבין הצורך לשמור על תפקוד המערכת הפוליטית ועל יציבותה של לבנון.
פרשת חומרי הנפץ: המבחן המעשי של הברית
האירועים האחרונים סביב משלוח חומרי הנפץ שהוברח מסוריה בדרך לחזבאללה בלבנון ויורט על ידי צבא לבנון, ממחישים את המתח בין הצהרותיו של ברי על תמיכה במדינה לבין רצונו למנוע עימות חזיתי בין חזבאללה למוסדותיה.
ב־5 באוקטובר נתפסו באזור דהר אל־ביידר מאות קילוגרמים של חומרי נפץ, ובהם TNT ו-4 C , חזבאללה אישר שהמשלוח שייך לו, וטען כי חומרי הנפץ נועדו לשימוש נגד כוחות צה"ל בדרום לבנון.
הפרשה עוררה מחלוקת חריפה בממשלה, במיוחד סביב דרישת שר המשפטים להעביר את התיק למועצה המשפטית, ערכאה המטפלת בין היתר בעבירות הנוגעות לביטחון המדינה.
בישיבת הממשלה ב-22 באוקטובר הוחלט לדחות את ההכרעה בבקשה להעביר את הפרשה למועצה המשפטית עד להתקדמות החקירה.
שרי מפלגת הכוחות הלבנוניים יצאו מהישיבה במחאה על ההחלטה שלא להעביר את התיק באופן מיידי. שר המשפטים אדל נסאר הבהיר כי החקירה נמשכת וכי הוא מתכוון להעלות את הבקשה לדיון נוסף.
לפי דיווחים בתקשורת הלבנונית, ברי פעל לפני הישיבה מול הנשיא ג'וזף עאון וראש הממשלה נוואף סלאם כדי לדחות את ההכרעה ולמנוע עימות ישיר עם חזבאללה .
על פי הדיווחים בתקשורת הלבנונית, המגעים הפוליטיים סייעו להגיע להסכמה על דחיית ההחלטה עד להשלמת החקירה.
אין מדובר באישור רשמי לכך שברי הוא שהכתיב את ההחלטה, אך הדיווחים בעיתון "א-שרק אלאווסט" מצביעים על תפקידו במאמץ לרסן את המשבר.
הפרשה ממחישה את המורכבות ביחסיו עם חזבאללה. מצד אחד, ברי מבקש לחזק את מעמד הצבא ולהציג מחויבות ליציבות ולסמכות המדינה. מצד אחר, כאשר מתעוררת אפשרות להליך משפטי חריף נגד חזבאללה, הוא לפי הדיווחים בתקשורת פועל למנוע הסלמה מיידית.
להערכת גורמים ביטחוניים,אין בכך בהכרח סתירה מוחלטת. ברי עשוי להאמין שיש להגן על מוסדות המדינה, אך לעשות זאת בהדרגה ובאופן שלא יוביל לעימות פנימי.
עם זאת, מבחינת מתנגדי חזבאללה, דחיית ההכרעה עלולה להתפרש כהוכחה לכך שהארגון עדיין נהנה מהגנה פוליטית ומיכולת למנוע צעדים שלטוניים נגדו.
הפרשה גם ממחישה את הפער בין עמדת הממשלה, שלפיה נשק וסמכויות ביטחוניות צריכים להיות נתונים בידי המדינה, לבין עמדת חזבאללה, שממשיך להתנגד לפירוקו מנשקו כל עוד ישראל מחזיקה בשטח לבנוני וממשיכה לתקוף.
לכן, המחלוקת אינה רק אישית בין ברי להנהגת חזבאללה, אלא נוגעת לעתידו של המבנה הפוליטי והביטחוני בלבנון.
הרחוב השיעי משקף את המחלוקת
להערכת גורמים ביטחוניים,המתיחות בין נביה ברי לחזבאללה מתפתחת גם על רקע מציאות קשה בתוך העדה השיעית. המלחמה, ההרס והעקירה של תושבים מבתיהם הגבירו את הלחץ על הנהגת העדה להציג דרך לשיקום ולחזרה לחיים תקינים.
חזבאללה ממשיך להציג את נשקו כחלק ממאבקו בישראל, ומסרב לוותר עליו כל עוד הוא רואה בישראל איום מתמשך.
נביה ברי, לעומת זאת, נדרש להביא בחשבון גם את השלכות המלחמה על החברה הלבנונית ואת הצורך לשמור על תפקוד המדינה.
להערכת גורמים ביטחוניים,אין להסיק מכך שהציבור השיעי מפנה עורף לחזבאללה או שהברית בינו לבין תנועת אמל מתפרקת. לשני הארגונים בסיסי תמיכה עמוקים, והם חולקים אינטרסים פוליטיים וחברתיים רבים.
אולם, המציאות החדשה מגבירה את הלחץ עליהם להסביר כיצד הם מתכוונים למנוע מלחמה נוספת ולשקם את האזורים שנפגעו.
נביה ברי עשוי לנצל את המצב כדי להרחיב את מרחב הפעולה הפוליטי שלו, אך הוא מוגבל ביכולתו להתעמת עם חזבאללה בלי לסכן את האיזון בתוך העדה השיעית. גם חזבאללה זקוק לברי, משום שהוא מספק לו קשרים פוליטיים ומסגרת השפעה בתוך מוסדות המדינה.
הפרשן הפוליטי הלבנוני עלי אל-אמין מעריך כי חלק מהמתיחות בין הצדדים קשור לחלוקת תפקידים ולניסיון של ברי לשמור לעצמו מרחב תמרון עצמאי. לפי גישה זו, לא כל מחלוקת בין השניים מבטאת קרע אסטרטגי. לעיתים היא נועדה לאפשר לברי להציג עמדה שונה, בלי לפרק את השותפות הבסיסית.
הגישה הזאת מסבירה מדוע ברי מסוגל לתמוך בצבא ובממשלה, ובמקביל לפעול, לפי דיווחים, לדחיית צעד משפטי נגד חזבאללה. הוא מבקש להימנע מהזדהות מלאה עם כל החלטה של הארגון, אך גם למנוע מצב שבו חזבאללה יראה בו יריב או יפעל נגדו בזירה הפוליטית.
גם חזבאללה אינו יכול להתעלם מהחשיבות של נביה ברי,למרות כוחו הצבאי, הארגון זקוק לשותפים בתוך המערכת הלבנונית, במיוחד בתקופה שבה הממשלה דורשת את הכפפת הנשק לסמכות המדינה. אובדן התמיכה של ברי עלול להחליש את יכולתו של חזבאללה לבלום מהלכים נגדו ולשמר את מעמדו הפוליטי.
לכן, המחלוקת אינה מתמצה בשאלה מי צודק או מי נכנע. היא נוגעת לאופן שבו שני הצדדים מנסים לשמר את כוחם בתנאים שהשתנו בעקבות המלחמה.
גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי מוקדם לקבוע שהברית בין ברי לחזבאללה עומדת להתפרק.
חילוקי הדעות נעשו גלויים ומוחשיים יותר, והמלחמה חשפה את מגבלות השפעתו של ברי על החלטות חזבאללה.
פרשת חומרי הנפץ הוסיפה מבחן משמעותי נוסף, משום שהיא הציבה את ברי בין דרישת המדינה להפעיל את סמכותה לבין הצורך למנוע עימות עם הארגון.
הדיווחים על מעורבותו בדחיית ההכרעה בפרשה מלמדים כי גם כאשר הוא מבקש להציג קו עצמאי, הוא עדיין פועל לשימור ערוצי ההבנה עם חזבאללה. אין בכך הוכחה שהמחלוקות ביניהם נעלמו, אלא עדות לכך שהאינטרס המשותף בשמירת הברית עדיין גובר על הרצון להכריע את חילוקי הדעות.
להערכת גורמים ביטחוניים,האתגר של ברי הוא לשמור על מעמדו כמנהיג פוליטי עצמאי, בלי לנתק את הקשר עם חזבאללה. האתגר של חזבאללה הוא לשמר את תמיכת ברי ואת השפעתו במוסדות המדינה, תוך התנגדות לדרישה לוותר על נשקו.
בשלב זה, נראה שהברית השיעית אינה מתפרקת, אלא נכנסת לתקופה של מאבק פנימי על גבולות ההשפעה וחלוקת התפקידים. השאלה המרכזית היא האם ברי יצליח להרחיב את מרחב הפעולה שלו ולהשפיע על התנהלות חזבאללה, או שיתברר כי גם לאחר המלחמה כוחו הפוליטי אינו מספיק כדי לשנות את החלטותיו האסטרטגיות של הארגון.
הערה:פורסם לראאשונה ב"אפוק"
