התקיפה האווירית האמריקנית-סעודית השבוע נגד מתקני מליציית "אל־חשד א-שעבי" בעיראק איננה עוד פרק במאבק המתמשך בין וושינגטון לטהראן. היא מבטאת מעבר לשלב חדש בעימות האזורי, שבו עיראק עצמה הופכת לחזית פעילה ולא רק לשטח מעבר או לזירת השפעה, כך מעריכים גורמים ביטחוניים בכירים.
במשך שנים ניסתה ממשלת עיראק לנהל מדיניות של איזון בין ארה"ב לאיראן. אולם ההתפתחויות האחרונות ממחישות כי מרחב התמרון שלה הולך ומצטמצם.
התקיפה עוררה גינויים מצד הממשלה, המיליציות ורוב הכוחות הפוליטיים במדינה, אך, להערכת גורמים ביטחוניים, במקביל היא חשפה את עומק הפילוג ואת חולשת השלטון המרכזי מול המליציות החמושות הפרו איראניות.
התגובה החריפה של ארגוני "ההתנגדות האסלאמית בעיראק", שאיימו במתקפות נגד יעדים אמריקניים ואף רמזו כי גם סעודיה עלולה להפוך למטרה, מלמדת כי מבחינתם נחצה קו אדום. מבחינתם, אין מדובר רק בפגיעה צבאית אלא בניסיון לשנות את כללי המשחק ולפגוע במעמדם כזרוע העיראקית של "ציר ההתנגדות" האיראני.
אולם, לדברי גורמים ביטחוניים, התקיפה אינה הסיפור המרכזי. היא בעיקר חושפת תהליך עמוק בהרבה, שנבנה במשך יותר מעשור.
הנוכחות החות'ית בעיראק
במקביל להתחזקות המיליציות הפרו־איראניות, הפכה עיראק גם לבסיס פעילות מרכזי של החות'ים מתימן. מה שהחל במשלחות פוליטיות ובנציגויות אזרחיות התפתח בהדרגה לרשת הכוללת משרדים, מחנות אימונים, חדרי מבצעים משותפים ותיאום מבצעי עם המיליציות העיראקיות.
לפי הדיווחים בתקשורת הערבית, החות'ים נהנים ממעטפת ביטחונית ולוגיסטית של גורמים ב"אל-חשד א-שעבי", עוברים הכשרות צבאיות בעיראק ומקיימים שיתוף פעולה הדוק עם כוח קודס של משמרות המהפכה. בכך הופכת עיראק לחוליה המחברת בין איראן, סוריה, לבנון, תימן ומדינות המפרץ.
העיתון "א-שרק אלאווסט" פירסם ב-30 ביולי תחקיר על מערכת היחסים בין החות'ים לבין אנשי "אל-חשד א-שעבי", ועל אופי פעילותם של החות'ים בעיראק.
על פי התחקיר, החות'ים מחזיקים מפקדה באזור ג'רף א-סח'ר, מצפון-מערב למחוז באבל. אזור זה נחשב ל"בירת" "אל-חשד א-שעבי" בעיראק, מרכז כוחו ומקום מושבה של הנהגתו, לאחר שתושביו המקוריים נעקרו ממנו.
על פי פרטי התחקיר, אלה הם בכירי הפעילות החות'ית בעיראק:
אבו אידריס א-שרפי-ראש המשלחת החות'ית בעיראק, האחראי על ניהול הקשרים עם הנהגות הפלגים העיראקיים ועל התיאום עם הנהגת "אל-חשד א-שעבי".
אבו עלי אל-עזי-אחד המומחים הצבאיים הבולטים של החות'ים, שהופקד על פיתוח וניהול תוכניות הכטב"מים בעיראק , ולמען הפעילות היוצאת ממנה.
פדל א-שרפי -מנהל את המשאבים הכספיים של המשלחת החות'ית ומפקח על פעילות גיוס תרומות באמצעות גופים הפועלים כארגוני צדקה, ובהם גוף בשם "קרן האזרח לצדקה" בעיר נג'ף.
עבד אל-מלכ מרתצ'א (אבו טאלב) -שימש בעבר כנציג התנועה החות'ית מול המשטר הסורי, וכיום אחראי על ניהול קווי האספקה ועל התיאום הלוגיסטי בין זירות הפעולה השונות.
מקורות שונים מציינים גם בכיר ביטחוני חות'י המכונה אבו היבה, הוא שמטפל בתחומי המודיעין והביטחון, כאשר זהותו ותנועותיו נשמרות תחת מעטה כבד של חשאיות.
על פי התחקיר, המידע הזה ממחיש כי הרשתות הפרו-איראניות מחוברות זו לזו ומלוכדות כחלק בלתי נפרד ממשמרות המהפכה. הן מתפקדות כזרועותיו של תמנון , לא כמטפורה בלבד, אלא במציאות.
מבחינת איראן, אומרים גורמים ביטחוניים, מדובר בהתפתחות בעלת חשיבות אסטרטגית, במקום להפעיל כל אחת משלוחותיה בנפרד, היא יוצרת בהדרגה מערכת אזורית משולבת, שבה המיליציות העיראקיות, החות'ים, חיזבאללה ושאר שלוחות "ציר ההתנגדות" מסוגלות לתאם פעילות ולפעול במקביל במספר חזיתות.
המיליציות הפרו-איראניות בעיראק הן כיום אחד ממוקדי הכוח המרכזיים של הציר הזה. הן נהנות ממאות אלפי לוחמים במסגרת "אל-חשד א-שעבי", כאשר הגרעין הפרו-איראני מחזיק בעצמאות מבצעית רחבה, בארסנל מתקדם של מל"טים, טילים ורקטות ובשליטה על מחנות, מחסני נשק וצירי תנועה אסטרטגיים.
לדברי גורמים ביטחוניים, חשיבותן איננה רק במספר הלוחמים, אלא במיקומן הגיאוגרפי. עיראק מאפשרת לאיראן ליצור רצף יבשתי מטהראן ועד לים התיכון, ובמקביל להפעיל לחץ על סעודיה, ירדן, מדינות המפרץ ואף על ישראל.
בשנים האחרונות כבר יוחסו לשטח עיראק מתקפות נגד בסיסים אמריקניים, מתקני אנרגיה במפרץ ויעדים נוספים.
לכן, התקיפה האמריקנית-סעודית בעיראק אינה רק תגובה למתקפות קודמות. היא גם ניסיון לבלום את התהליך שבו עיראק הופכת למרכז הפיקוד והלוגיסטיקה של "ציר ההתנגדות". וושינגטון וריאד מבקשות לייצר משוואת הרתעה חדשה ולהבהיר כי לא יסכימו להפיכת המדינה לבסיס קדמי של איראן.
אלא שהבעיה עמוקה בהרבה. ממשלת עיראק בראשות עלי א-זיידי אמנם מצהירה שוב ושוב כי בכוונתה לרכז את כלל הנשק בידי המדינה ולמנוע שימוש בשטחה לפגיעה במדינות אחרות, אולם בפועל היא מתקשה לכפות את מרותה על המיליציות. המליציות החמושות נהנות מעוצמה צבאית, פוליטית וכלכלית, ומקיימות קשר ישיר עם טהראן.
גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי מכאן נובעת גם הסכנה הגדולה. ככל שהעימות בין ארה"ב לאיראן יחריף, כך תגדל ההסתברות שעיראק תהפוך לזירת הלחימה המרכזית. כל תקיפה אמריקנית תיענה במתקפות של המיליציות, וכל הסלמה עלולה לגרור לתוכה את החות'ים, את חיזבאללה ואת יתר שלוחות "ציר ההתנגדות".
מנקודת המבט הישראלית, מדובר בהתפתחות המחייבת תשומת לב מיוחדת. ישראל מתמקדת בדרך כלל בלבנון, בסוריה, ברצועת עזה ובתימן, אולם עיראק הופכת בהדרגה לחוליה המרכזית המחברת בין כל הזירות הללו. גורמים ביטחוניים מעריכים כי אם מגמה זו תימשך, היא עלולה להפוך לבסיס קדמי שממנו יתואמו מתקפות אזוריות, יועברו אמצעי לחימה ויופעל לחץ על ישראל ועל בעלות בריתה.
המשמעות היא שהמערכה האזורית כבר אינה מתנהלת רק סביב גבולות ישראל. היא מתעצבת במרחב רחב בהרבה, שבו עיראק הופכת למרכז הכובד החדש של "ציר ההתנגדות". התקיפה האמריקנית-סעודית חשפה מציאות זו לעיני כול, אולם היא לא יצרה אותה. התהליך החל לפני שנים, וכעת הוא נכנס לשלב שבו עיראק עלולה להפוך לחזית המרכזית של המלחמה האזורית הבאה.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
