התקיפה שפגעה בצינור הנפט הסעודי "מזרח מערב" באמצעות כטב"מים ששוגרו משטח עיראק היא הרבה יותר מאירוע ביטחוני נקודתי, היא חושפת את המציאות האמיתית בעיראק וממחישה עד כמה מוגבלת שליטתה של הממשלה בבגדאד על המיליציות השיעיות המקורבות לאיראן,כך אומרים גורמים ביטחוניים בכירים.
הנשיא האמריקני דונלד טראמפ העריך שלשום כי איראן עומדת, ככל הנראה, מאחורי התקיפה, וגם גורמים ביטחוניים בישראל מחזיקים בהערכה זהה. לכך מצטרף מידע שפורסם ב-14 בספטמבר באתר הקטארי "אלח'ליג אונליין", שלפיו התקיפה לא הייתה פעולה עצמאית של מיליציה עיראקית, אלא בוצעה בפיקוח ובהשתתפות של קבוצה קטנה ממשמרות המהפכה האיראניים, בשיתוף ובתיאום עם מליציית "גדודי חיזבאללה" העיראקיים.
על פי אותו דיווח, הפעולה הוכנה במשך כמה ימים מראש, במסגרת היערכות ביטחונית ולוגיסטית שבה השתתפו גורמים איראניים לצד גורמים מהמיליציה העיראקית. מטרת המבצע, לפי המקור, הייתה לפגוע באחד מעורקי הייצוא המרכזיים של הנפט הסעודי, דווקא בתקופה שבה המערכה נגד איראן הולכת ומסלימה ונתיבי האנרגיה באזור נתונים ללחץ כבד.
מבחינת ראש ממשלת עיראק עלי א-זיידי, זהו תמרור אזהרה חמור במיוחד, גורמים ביטחוניים בישראל אומרים כי תוכניתו להחלשת כוחן של המליציות הפרו איראניות במדינה חטפה סטירת לחי מצלצלת מאיראן.
א-זיידי מנסה לקדם מהלך שבמרכזו העברת השליטה על הנשק לידי המדינה וצמצום כוחן העצמאי של המיליציות הפרו איראניות, אבל בזמן שהממשלה מנהלת משא ומתן עם המיליציות על עתיד הנשק שלהן, כטב"מים יוצאים משטח עיראק ופוגעים באחד מנכסי האנרגיה האסטרטגיים החשובים ביותר של סעודיה.
לדברי גורמים ביטחוניים, התקיפה משטח עיראק על סעודיה מעידה על כך שאיראן אינה רק בעלת ברית פוליטית של המיליציות העיראקיות. היא מחזיקה במנוף השפעה מבצעי עליהן ויכולה להשתמש בהן כחלק מהמערכה האזורית שלה.
וזוהי למעשה נקודת התורפה המרכזית של תוכנית א-זיידי.
ראש הממשלה העיראקי מתייחס לסוגיית הנשק כאל בעיה פנימית שניתן לפתור באמצעות משא ומתן, שילוב אנשי המיליציות בתוך מוסדות המדינה והסכמה על לוח זמנים להעברת הנשק לשליטת הממשלה. אולם המיליציות אינן מתנהלות ככוח שמוכן באמת לוותר על עצמאותו הצבאית.
הן מוכנות לדבר, לדחות, להתפשר על נוסחאות ולשלב את אנשיהן בתוך מוסדות המדינה, אבל אינן מוכנות לוותר על הנשק עצמו.
התקיפה בסעודיה ממחישה מדוע, היא מצביעה על כך שהמיליציות עדיין מחזיקות ביכולת מבצעית עצמאית, ברשתות ובאמצעי לחימה המאפשרים להן לפעול מעבר לגבולות עיראק. ואם אכן גורמים ממשמרות המהפכה האיראניים השתתפו בתכנון ובביצוע, הרי שהמיליציות משמשות בפועל חלק ממערך איראני רחב יותר.
במצב כזה, מעריכים גורמים ביטחוניים, הסיכוי של ראש הממשלה א-זיידי להצליח לפרק באמת את המיליציות מנשקן נראה קטן.
הבעיה אינה רק מספר כלי הנשק שבידי המיליציות. השאלה המרכזית היא מי מקבל את ההחלטה להשתמש בהם, אם כטב"מים יכולים לצאת משטח עיראק ולפגוע בתשתית אסטרטגית בסעודיה, הרי שהממשלה העיראקית עדיין אינה מחזיקה במונופול על השימוש בכוח.
על פי דיווח הבוקר בעיתון "א-שרק אלאווסט", המליציות הפרו איראניות בעיראק דורשות כי כל הסדר לפירוקן מנשקן יהיה ניתן לביטול אם המלחמה נגד איראן תתחדש או אם אחת מהן תעמוד בפני איום קיומי. במקביל, לוח הזמנים שנדון לפירוקן מנשק עשוי להימשך עד סוף 2027 ואף לתחילת 2028.
כלומר, המיליציות בעיראק אינן ממהרות למסור את נשקן, הן קונות זמן,והזמן הזה פועל לטובת איראן.
ככל שהממשלה העיראקית מתקשה יותר לפרק את המיליציות, כך הן מעמיקות את אחיזתן בתוך המערכת הפוליטית והביטחונית. הן יכולות להשתלב במוסדות המדינה, לקבל תקציבים ותפקידים, ובמקביל לשמור על היכולת הצבאית העצמאית שלהן, כך מעריכים גורמים ביטחוניים.
זהו מודל שמשרת היטב את טהרן,איראן אינה חייבת להחזיק בעיראק צבא גדול כדי להשפיע על המתרחש במדינה. די בכך שהמיליציות המרכזיות יישארו חמושות, מאורגנות ובעלות זיקה אסטרטגית לטהרן. כל עוד הן מסוגלות להפעיל כוח באופן עצמאי, הן משמשות מנוף איראני בתוך עיראק ומחוצה לה.
התקיפה נגד צינור "מזרח מערב" ממחישה זאת בצורה מוחשית. הצינור נועד לאפשר לסעודיה להעביר נפט מהמפרץ אל חופי הים האדום ולעקוף את מיצר הורמוז. פגיעה בו אינה רק פגיעה במתקן תשתית, אלא ניסיון לפגוע ביכולת הסעודית לשמור על נתיב חלופי לייצוא הנפט שלה.
מכאן גם החשיבות האיראנית של הפעלת המיליציות העיראקיות.
איראן יכולה להפעיל לחץ במפרץ באמצעות מיצר הורמוז, ובאמצעות בעלי בריתה בעיראק היא יכולה להרחיב את הלחץ גם לעומק המרחב הסעודי. במקביל, החות'ים בתימן מסוגלים להפעיל לחץ מדרום, באזור באב אל מנדב. כך נוצרת עבור איראן מערכת של מנופי לחץ על שני קצות נתיבי האנרגיה האזוריים.
להערכת גורמים ביטחוניים,עיראק עלולה להפוך בתוך התהליך הזה לבסיס קדמי של המערכה האיראנית, גם כאשר הממשלה בבגדאד אינה מעוניינת בכך.
וזו המלכודת שבה נמצא א- זיידי.
הוא רוצה להחזיר את המונופול על הכוח לידי המדינה, אבל כדי לעשות זאת הוא זקוק לשיתוף פעולה של מערכת פוליטית שחלקים ממנה קשורים למיליציות הפרו איראניות. הוא זקוק גם לצבא ולמנגנוני הביטחון, אבל עימות חזיתי עם המיליציות עלול לערער את המערכת הפוליטית כולה.
המיליציות הפרו איראניות, מצידן, מבינות היטב את חולשתו.
הן אינן צריכות להתנגד בגלוי לממשלה. מספיק להן למשוך את המשא ומתן, לדרוש ערבויות, לבקש תפקידים והטבות, להסכים ללוחות זמנים ארוכים ולהשאיר לעצמן את הזכות לבטל את ההסכם בשעת משבר.
כך הן שומרות על הנשק, מונעות עימות ישיר עם הממשלה וקונות זמן.
לכן, אומרים גורמים ביטחוניים, הכטב"מים ששוגרו מעיראק ושפגעו בצינור הסעודי הם לכן הרבה יותר מעוד תקיפה במזרח התיכון. הם המחשה לבעיה הבסיסית של עיראק, קיימת ממשלה רשמית בבגדאד, אבל לצידה פועלת מערכת כוח חמושה פרו איראנית שמקבלת הוראות מטהרן שמסוגלת לפועל תקיפות בעלות השלכות אזוריות.
להערכת גורמים ביטחוניים,איראן עדיין מחזיקה במנופי שליטה והשפעה משמעותיים על המיליציות העיראקיות.
לכן, המשימה של א-זיידי הופכת כמעט בלתי אפשרית.
הוא אינו מתמודד רק עם מיליציות שאינן מוכנות לוותר על נשקן. הוא מתמודד עם מיליציות שהנשק שלהן הוא חלק ממערך כוח אזורי רחב יותר, שאיראן אינה מוכנה לוותר עליו.
התקיפה נגד צינור הנפט הסעודי מספקת תזכורת ברורה לכך, הכוח האמיתי בעיראק עדיין אינו נמצא כולו בידי ראש הממשלה.
א-זיידי רוצה לפרק את המיליציות מנשקן,אבל,בינתיים, המיליציות, בסיוע איראן, הן שמפרקות שלב אחר שלב את התוכנית שלו, כך אומרים גורמים ביטחוניים.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
