ההתקדמות החות'ית לעבר מיצר באב אלמנדב מעוררת בישראל חשש מהרחבת המערכה הימית, כאשר שליטה על נתיבי השיט בים האדום עלולה להעניק לאיראן ולחות'ים מנוף לחץ אסטרטגי מול ישראל, סעודיה והמערב.
ישראל נערכת לאפשרות שחזבאללה ואיראן ינסו להגיב על השמדת המתחם התת קרקעי ברכס עלי טאהר, אך גורמים ביטחוניים מעריכים כי ההרתעה הישראלית עדיין מונעת מטהרן לפתוח חזית ישירה מול ישראל.
חמאס מושך זמן וממתין לתוצאות הבחירות בישראל בתקווה לנפילת ממשלת נתניהו, אך ההצהרות האחרונות של קושנר ומלדאנוב מלמדות כי אם לא תהיה התקדמות בפירוק חמאס מנשקו, האפשרות של חזרה להסלמה צבאית הולכת ומתקרבת.
התקיפות של החות'ים על שטח סעודיה ומתקני האנרגיה שלה מסמנות את קץ מדיניות ההכלה, ריאד מגבירה את התמיכה בכוחות תימן החוקית כדי לדחוק את החות'ים לאחור ולסכל את ניסיונה של איראן להפוך את באב אל-מנדב למנוף לחץ אזורי.
וושינגטון עוברת מסנקציות למצור, פוגעת בצינור החמצן הכלכלי של טהרן ומגבירה את הלחץ על המטבע, הנפט והדלק , אך המבחן האמיתי של המשטר יהיה ברחובות איראן.
חמאס ברצועת עזה, חזבאללה בלבנון והמיליציות הפרו איראניות בעיראק ניצבים מול מהלך אמריקני שמבקש לשנות את מאזן הכוחות במזרח התיכון.
האם איראן מוכנה לוותר על העשרת האורניום כדי למנוע מלחמה נוספת או שהוויתור עצמו נתפס בטהרן ככניעה לארה"ב?
חמאס והג'יהאד האסלאמי מטילים ספק ביישום מפת הדרכים של מועצת השלום, ישראל מתעקשת על פירוק חמאס מנשקו לפני כל נסיגה, וטראמפ מנסה לשמר את התוכנית בלי להתעמת עם נתניהו ערב הבחירות.
המאבק על ריכוז הנשק בידי המדינה הופך למאבק על ריבונותה של עיראק, בעוד בגדאד נקרעת בין הלחץ האמריקני לפרק את המיליציות לבין הרצון האיראני לשמר את כוחן.
טראמפ אומר שהמנהיג העליון של איראן נותר בחיים, אך היעדרותו הממושכת מהמרחב הציבורי מעוררת שאלות הולכות וגוברות. האם מוג'תבא ח'מינאי עדיין מנהל את איראן מאחורי הקלעים, או שהמשטר כבר מתנהל בלעדיו?
ההתקדמות החות'ית לעבר מיצר באב אלמנדב מעוררת בישראל חשש מהרחבת המערכה הימית, כאשר שליטה על נתיבי השיט בים האדום עלולה להעניק לאיראן ולחות'ים מנוף לחץ אסטרטגי מול ישראל, סעודיה והמערב.
ישראל נערכת לאפשרות שחזבאללה ואיראן ינסו להגיב על השמדת המתחם התת קרקעי ברכס עלי טאהר, אך גורמים ביטחוניים מעריכים כי ההרתעה הישראלית עדיין מונעת מטהרן לפתוח חזית ישירה מול ישראל.
חמאס מושך זמן וממתין לתוצאות הבחירות בישראל בתקווה לנפילת ממשלת נתניהו, אך ההצהרות האחרונות של קושנר ומלדאנוב מלמדות כי אם לא תהיה התקדמות בפירוק חמאס מנשקו, האפשרות של חזרה להסלמה צבאית הולכת ומתקרבת.
התקיפות של החות'ים על שטח סעודיה ומתקני האנרגיה שלה מסמנות את קץ מדיניות ההכלה, ריאד מגבירה את התמיכה בכוחות תימן החוקית כדי לדחוק את החות'ים לאחור ולסכל את ניסיונה של איראן להפוך את באב אל-מנדב למנוף לחץ אזורי.
וושינגטון עוברת מסנקציות למצור, פוגעת בצינור החמצן הכלכלי של טהרן ומגבירה את הלחץ על המטבע, הנפט והדלק , אך המבחן האמיתי של המשטר יהיה ברחובות איראן.
חמאס ברצועת עזה, חזבאללה בלבנון והמיליציות הפרו איראניות בעיראק ניצבים מול מהלך אמריקני שמבקש לשנות את מאזן הכוחות במזרח התיכון.
האם איראן מוכנה לוותר על העשרת האורניום כדי למנוע מלחמה נוספת או שהוויתור עצמו נתפס בטהרן ככניעה לארה"ב?
חמאס והג'יהאד האסלאמי מטילים ספק ביישום מפת הדרכים של מועצת השלום, ישראל מתעקשת על פירוק חמאס מנשקו לפני כל נסיגה, וטראמפ מנסה לשמר את התוכנית בלי להתעמת עם נתניהו ערב הבחירות.
המאבק על ריכוז הנשק בידי המדינה הופך למאבק על ריבונותה של עיראק, בעוד בגדאד נקרעת בין הלחץ האמריקני לפרק את המיליציות לבין הרצון האיראני לשמר את כוחן.
טראמפ אומר שהמנהיג העליון של איראן נותר בחיים, אך היעדרותו הממושכת מהמרחב הציבורי מעוררת שאלות הולכות וגוברות. האם מוג'תבא ח'מינאי עדיין מנהל את איראן מאחורי הקלעים, או שהמשטר כבר מתנהל בלעדיו?
