כך מנסה איראן להתחכם לארה"ב, להפוך את נקודת התורפה הימית שלה למערכת רב־נתיבית וגמישה, תוך שילוב של תחבולות סחר, פיזור לוגיסטי ובניית עומק מדיני ופיננסי מול אסטרטגיית השחיקה האמריקנית.
הנשיא טראמפ ניצב בפני הכרעה בין חידוש הלחץ הצבאי על איראן לבין המשך המשא ומתן, בעוד טהראן מקשיחה עמדות ומציבה תנאים מרחיקי לכת להסכם עם ארה״ב.
פרישת איחוד האמירויות מאופ״ק היא מהלך אסטרטגי שמסמן מעבר מניהול קולקטיבי של שוק הנפט לריבונות אנרגטית ולגמישות גיאופוליטית, על רקע שינויים במאזן הכוחות האזורי והעולמי.
ארה"ב מנסה לכופף את טהראן באמצעות חנק ימי ושיתוק יצוא הנפט, אך המהלך עלול להפוך במהירות מהפעלת לחץ כלכלי ממוקד להסלמה אזורית רחבה, עם השלכות גלובליות על שוקי האנרגיה ועל היציבות במזרח התיכון.
המשא ומתן בין ארה"ב לאיראן תקוע, המצור הימי מתהדק והאיומים מתגברים, כל הצדדים נערכים לאפשרות של חידוש הלחימה בקרוב.
המעורבות של פקיסטן בתיווך בין וושינגטון לטהראן חושפת אסטרטגיה כפולה, ניסיון למצב עצמה ככוח בינלאומי מייצב לצד אינטרסים ביטחוניים וכלכליים מובהקים.
עמדות אנטי ישראליות מוצהרות וקשרים מורכבים עם איראן, סין והעולם המוסלמי, מטילים ספק ביכולתה לשמש מתווכת ניטרלית.
ארה"ב השיגה הישגים צבאיים חסרי תקדים במלחמה,אך איראן הצליחה לשנות את כללי המשחק, לחשוף את פגיעותה של ארה״ב בזירת האנרגיה והים, ולגרור את המערכה משדה הקרב הצבאי אל זירת הלחץ הכלכלי והגיאו־אסטרטגי הגלובלי.
הפגיעה הכלכלית והצבאית באיראן עשויה להצית מחדש את גל המחאה נגד המשטר, אך מנגנוני הדיכוי, הלכידות הפנימית והתמיכה האזורית ממשיכים לבלום את הסיכוי להפלת המשטר, גם כאשר וושינגטון וירושלים מהמרות על זעם הרחוב
גורמים בכירים בירושלים מעריכים כי הסיכוי להסכם סין ארה"ב עם איראן נמוך ואין מנוס מהרחבת הפעולות הצבאיות נגד התשתיות הלאומיות של איראן, ההכרעה על כך היא בידי הנשיא טראמפ.
האולטימטום של טראמפ לאיראן הופך למבחן אמינות אישי ולצומת אסטרטגי, כאשר איום אמריקני ישיר מתנגש בהרתעה האיראנית ובחשש מפגיעה בכלכלת האנרגיה העולמית, ייתכן שבסופו של דבר טראמפ יבחר במהלך מדוד שימנע הידרדרות לעימות אזורי רחב אך ישמר את אפקט ההרתעה.
כך מנסה איראן להתחכם לארה"ב, להפוך את נקודת התורפה הימית שלה למערכת רב־נתיבית וגמישה, תוך שילוב של תחבולות סחר, פיזור לוגיסטי ובניית עומק מדיני ופיננסי מול אסטרטגיית השחיקה האמריקנית.
הנשיא טראמפ ניצב בפני הכרעה בין חידוש הלחץ הצבאי על איראן לבין המשך המשא ומתן, בעוד טהראן מקשיחה עמדות ומציבה תנאים מרחיקי לכת להסכם עם ארה״ב.
פרישת איחוד האמירויות מאופ״ק היא מהלך אסטרטגי שמסמן מעבר מניהול קולקטיבי של שוק הנפט לריבונות אנרגטית ולגמישות גיאופוליטית, על רקע שינויים במאזן הכוחות האזורי והעולמי.
ארה"ב מנסה לכופף את טהראן באמצעות חנק ימי ושיתוק יצוא הנפט, אך המהלך עלול להפוך במהירות מהפעלת לחץ כלכלי ממוקד להסלמה אזורית רחבה, עם השלכות גלובליות על שוקי האנרגיה ועל היציבות במזרח התיכון.
המשא ומתן בין ארה"ב לאיראן תקוע, המצור הימי מתהדק והאיומים מתגברים, כל הצדדים נערכים לאפשרות של חידוש הלחימה בקרוב.
המעורבות של פקיסטן בתיווך בין וושינגטון לטהראן חושפת אסטרטגיה כפולה, ניסיון למצב עצמה ככוח בינלאומי מייצב לצד אינטרסים ביטחוניים וכלכליים מובהקים.
עמדות אנטי ישראליות מוצהרות וקשרים מורכבים עם איראן, סין והעולם המוסלמי, מטילים ספק ביכולתה לשמש מתווכת ניטרלית.
ארה"ב השיגה הישגים צבאיים חסרי תקדים במלחמה,אך איראן הצליחה לשנות את כללי המשחק, לחשוף את פגיעותה של ארה״ב בזירת האנרגיה והים, ולגרור את המערכה משדה הקרב הצבאי אל זירת הלחץ הכלכלי והגיאו־אסטרטגי הגלובלי.
הפגיעה הכלכלית והצבאית באיראן עשויה להצית מחדש את גל המחאה נגד המשטר, אך מנגנוני הדיכוי, הלכידות הפנימית והתמיכה האזורית ממשיכים לבלום את הסיכוי להפלת המשטר, גם כאשר וושינגטון וירושלים מהמרות על זעם הרחוב
גורמים בכירים בירושלים מעריכים כי הסיכוי להסכם סין ארה"ב עם איראן נמוך ואין מנוס מהרחבת הפעולות הצבאיות נגד התשתיות הלאומיות של איראן, ההכרעה על כך היא בידי הנשיא טראמפ.
האולטימטום של טראמפ לאיראן הופך למבחן אמינות אישי ולצומת אסטרטגי, כאשר איום אמריקני ישיר מתנגש בהרתעה האיראנית ובחשש מפגיעה בכלכלת האנרגיה העולמית, ייתכן שבסופו של דבר טראמפ יבחר במהלך מדוד שימנע הידרדרות לעימות אזורי רחב אך ישמר את אפקט ההרתעה.
