הכיבוש המוצלח של רכס עלי טאהר בלבנון על ידי צה"ל ממחיש את השינוי במאזן הכוחות בדרום לבנון, חזבאללה מאבד בזה אחר זה את הנכסים שעליהם בנה את תפיסת ההרתעה שלו בעוד ישראל מקבלת קלף צבאי ומדיני חדש מול הארגון, לבנון ואיראן.
חמאס ברצועת עזה, חזבאללה בלבנון והמיליציות הפרו איראניות בעיראק ניצבים מול מהלך אמריקני שמבקש לשנות את מאזן הכוחות במזרח התיכון.
המאבק על ריכוז הנשק בידי המדינה הופך למאבק על ריבונותה של עיראק, בעוד בגדאד נקרעת בין הלחץ האמריקני לפרק את המיליציות לבין הרצון האיראני לשמר את כוחן.
המאבק של ממשלת בגדאד לפרק את המליציות מנשקן נתקל בהתנגדות חזבאללה העיראקי, שקושר את הסכמתו לנסיגת הכוחות האמריקניים והטורקיים ומאיים לערער את היציבות הפנימית בעיראק.
נתניהו דחה נסיגה ישראלית ללא פירוז מלא של הרצועה, קושנר הציב יעד של 30 יום לתחילת מסירת הנשק ובחמאס דורשים "הדדיות". האם וושינגטון תצליח להעביר כעת את הלחץ מירושלים לחמאס?
חמאס מאמץ את המסלול המדיני כדי לפרוץ את הבידוד שבו הוא נתון, אך הארגון מבקש לשמר את כוחו הצבאי ולנצל את הבחירות הפלסטיניות כדי לבסס מחדש את מעמדו בזירה הפוליטית.
מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה הגיע בביקור פתע לבגדאד כדי לבלום את המהלך נגד המליציות הפרו איראניות, 50 יום לפני הדדליין של 30 בספטמבר.
ממשלת בגדאד מנסה להחזיר למדינה את המונופול על הנשק ועל ההחלטה לצאת למלחמה. המיליציות השיעיות מתנגדות, ואיראן עשויה לשנות את שיטת הפעולה שלה ,ממיליציות גדולות וגלויות לרשתות קטנות וחשאיות.
קהיר מגבירה את הלחץ על נתניהו ומגייסת את ארה"ב, קטאר וטורקיה לקידום השלב השני בעזה, אך בישראל מתעקשים: פירוק חמאס מנשקו הוא תנאי למעבר לשלב הבא.
בעוד ישראל נמנעת בשלב זה מחיסולים ממוקדים, חמאס מנצל את הזמן לשיקום יכולותיו הצבאיות והארגוניות. גורמים ביטחוניים מזהים בעלי אלעאמודי את הדמות המרכזית בניסיון לשמר את כוחו הצבאי והפוליטי של חמאס גם במסגרת מפת הדרכים של מועצת השלום.
הכיבוש המוצלח של רכס עלי טאהר בלבנון על ידי צה"ל ממחיש את השינוי במאזן הכוחות בדרום לבנון, חזבאללה מאבד בזה אחר זה את הנכסים שעליהם בנה את תפיסת ההרתעה שלו בעוד ישראל מקבלת קלף צבאי ומדיני חדש מול הארגון, לבנון ואיראן.
חמאס ברצועת עזה, חזבאללה בלבנון והמיליציות הפרו איראניות בעיראק ניצבים מול מהלך אמריקני שמבקש לשנות את מאזן הכוחות במזרח התיכון.
המאבק על ריכוז הנשק בידי המדינה הופך למאבק על ריבונותה של עיראק, בעוד בגדאד נקרעת בין הלחץ האמריקני לפרק את המיליציות לבין הרצון האיראני לשמר את כוחן.
המאבק של ממשלת בגדאד לפרק את המליציות מנשקן נתקל בהתנגדות חזבאללה העיראקי, שקושר את הסכמתו לנסיגת הכוחות האמריקניים והטורקיים ומאיים לערער את היציבות הפנימית בעיראק.
נתניהו דחה נסיגה ישראלית ללא פירוז מלא של הרצועה, קושנר הציב יעד של 30 יום לתחילת מסירת הנשק ובחמאס דורשים "הדדיות". האם וושינגטון תצליח להעביר כעת את הלחץ מירושלים לחמאס?
חמאס מאמץ את המסלול המדיני כדי לפרוץ את הבידוד שבו הוא נתון, אך הארגון מבקש לשמר את כוחו הצבאי ולנצל את הבחירות הפלסטיניות כדי לבסס מחדש את מעמדו בזירה הפוליטית.
מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה הגיע בביקור פתע לבגדאד כדי לבלום את המהלך נגד המליציות הפרו איראניות, 50 יום לפני הדדליין של 30 בספטמבר.
ממשלת בגדאד מנסה להחזיר למדינה את המונופול על הנשק ועל ההחלטה לצאת למלחמה. המיליציות השיעיות מתנגדות, ואיראן עשויה לשנות את שיטת הפעולה שלה ,ממיליציות גדולות וגלויות לרשתות קטנות וחשאיות.
קהיר מגבירה את הלחץ על נתניהו ומגייסת את ארה"ב, קטאר וטורקיה לקידום השלב השני בעזה, אך בישראל מתעקשים: פירוק חמאס מנשקו הוא תנאי למעבר לשלב הבא.
בעוד ישראל נמנעת בשלב זה מחיסולים ממוקדים, חמאס מנצל את הזמן לשיקום יכולותיו הצבאיות והארגוניות. גורמים ביטחוניים מזהים בעלי אלעאמודי את הדמות המרכזית בניסיון לשמר את כוחו הצבאי והפוליטי של חמאס גם במסגרת מפת הדרכים של מועצת השלום.
