המאבק סביב מיצר הורמוז אינו רק על חופש השיט, טהרן מנסה להפוך את הישגיה הצבאיים למעמד מדיני קבוע, בעוד ארה"ב ומדינות המפרץ מבקשות למנוע ממנה שליטה באחד מעורקי האנרגיה החשובים בעולם.
בזמן שטראמפ מאיים להרחיב את המערכה הצבאית באיראן אך ממשיך לדבר על הסכם, המאבק האמיתי מתנהל סביב מיצרי הורמוז, עורק האנרגיה המרכזי של העולם והזירה שבה יוכרע מאזן הכוחות החדש במזרח התיכון.מיצרי הורמוז הפכו לזירת המבחן של טראמפ ושל יכולת ההרתעה האיראנית.
מוקד התחרות האסטרטגית במזרח התיכון עובר בהדרגה מהעימות עם איראן אל המאבק על מאזן הכוחות בין ישראל לטורקיה.
האיומים החדשים מתימן ממחישים כי גם לאחר ההבנות עם וושינגטון, איראן ממשיכה להישען על שלוחותיה האזוריות. הזירה התימנית עשויה להפוך למבחן של הסדר המתגבש במזרח התיכון.
בטהראן מציגים את מזכר ההבנות עם וושינגטון כהישג אסטרטגי וכבסיס לסדר אזורי חדש, אולם מאחורי הצהרות הניצחון מסתתרות דילמות עמוקות הנוגעות לעתיד המשטר, לכלכלה ולמעמדה של איראן במזרח התיכון.
מזכר ההבנות בין וושינגטון לטהראן עשוי להפחית את המתיחות האזורית, אך אינו נוגע בשורש המשבר הלבנוני, קיומו של כוח טרור עצמאי הנתמך בידי איראן ופועל מחוץ לסמכות המדינה.
ניסיון אמריקני לעיצוב סדר אזורי חדש דרך ריכוז זירות והחלשת ההשפעה האיראנית
גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי טהראן מנסה לבסס תפיסת ביטחון חדשה, שבמרכזה אחריות ישירה להגנת ציר ההתנגדות והפיכת כל זירות העימות במזרח התיכון לחזית אסטרטגית אחת. להערכתם, צפויים סבבי לחימה נוספים בין ישראל לאיראן.
פרישת איחוד האמירויות מאופ״ק היא מהלך אסטרטגי שמסמן מעבר מניהול קולקטיבי של שוק הנפט לריבונות אנרגטית ולגמישות גיאופוליטית, על רקע שינויים במאזן הכוחות האזורי והעולמי.
ארה"ב מנסה לכופף את טהראן באמצעות חנק ימי ושיתוק יצוא הנפט, אך המהלך עלול להפוך במהירות מהפעלת לחץ כלכלי ממוקד להסלמה אזורית רחבה, עם השלכות גלובליות על שוקי האנרגיה ועל היציבות במזרח התיכון.
המאבק סביב מיצר הורמוז אינו רק על חופש השיט, טהרן מנסה להפוך את הישגיה הצבאיים למעמד מדיני קבוע, בעוד ארה"ב ומדינות המפרץ מבקשות למנוע ממנה שליטה באחד מעורקי האנרגיה החשובים בעולם.
בזמן שטראמפ מאיים להרחיב את המערכה הצבאית באיראן אך ממשיך לדבר על הסכם, המאבק האמיתי מתנהל סביב מיצרי הורמוז, עורק האנרגיה המרכזי של העולם והזירה שבה יוכרע מאזן הכוחות החדש במזרח התיכון.מיצרי הורמוז הפכו לזירת המבחן של טראמפ ושל יכולת ההרתעה האיראנית.
מוקד התחרות האסטרטגית במזרח התיכון עובר בהדרגה מהעימות עם איראן אל המאבק על מאזן הכוחות בין ישראל לטורקיה.
האיומים החדשים מתימן ממחישים כי גם לאחר ההבנות עם וושינגטון, איראן ממשיכה להישען על שלוחותיה האזוריות. הזירה התימנית עשויה להפוך למבחן של הסדר המתגבש במזרח התיכון.
בטהראן מציגים את מזכר ההבנות עם וושינגטון כהישג אסטרטגי וכבסיס לסדר אזורי חדש, אולם מאחורי הצהרות הניצחון מסתתרות דילמות עמוקות הנוגעות לעתיד המשטר, לכלכלה ולמעמדה של איראן במזרח התיכון.
מזכר ההבנות בין וושינגטון לטהראן עשוי להפחית את המתיחות האזורית, אך אינו נוגע בשורש המשבר הלבנוני, קיומו של כוח טרור עצמאי הנתמך בידי איראן ופועל מחוץ לסמכות המדינה.
ניסיון אמריקני לעיצוב סדר אזורי חדש דרך ריכוז זירות והחלשת ההשפעה האיראנית
גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי טהראן מנסה לבסס תפיסת ביטחון חדשה, שבמרכזה אחריות ישירה להגנת ציר ההתנגדות והפיכת כל זירות העימות במזרח התיכון לחזית אסטרטגית אחת. להערכתם, צפויים סבבי לחימה נוספים בין ישראל לאיראן.
פרישת איחוד האמירויות מאופ״ק היא מהלך אסטרטגי שמסמן מעבר מניהול קולקטיבי של שוק הנפט לריבונות אנרגטית ולגמישות גיאופוליטית, על רקע שינויים במאזן הכוחות האזורי והעולמי.
ארה"ב מנסה לכופף את טהראן באמצעות חנק ימי ושיתוק יצוא הנפט, אך המהלך עלול להפוך במהירות מהפעלת לחץ כלכלי ממוקד להסלמה אזורית רחבה, עם השלכות גלובליות על שוקי האנרגיה ועל היציבות במזרח התיכון.
