חזבאללה מנסה להרחיק עצמו מהתקרית החמורה בדרום לבנון, אך בלבנון חוששים שההפרה תאפשר לישראל לקבע מציאות ביטחונית חדשה בדרום ולסרב לסגת מהקו הצהוב.
ההתניה של הנסיגה הישראלית בפירוק נשק חמאס מעמיקה את משבר האמון ברצועה ומחזקת את התחושה כי "מועצת השלום" אימצה את סדר היום הביטחוני של ישראל.
הסכם המסגרת בין ישראל ללבנון אינו רק הסדר ביטחוני חדש, אלא מבחן היסטורי לעתידה של המדינה הלבנונית. תומכיו רואים בו הזדמנות להשיב את הריבונות ולצמצם את השפעת איראן.
הסכם המסגרת מערער את תפיסת "אחדות הזירות" שמקדמת איראן ומחזק את ריבונות ממשלת לבנון, אולם הצלחתו תלויה ביכולתו של צבא לבנון להתמודד לראשונה עם חזבאללה ולאכוף את התחייבויותיו.
הדרישות הישראליות, ההתנגדות הלבנונית והקו האדום שמציבה טהראן סביב חיזבאללה הופכים את המשא ומתן בוושינגטון לנקודת מבחן קריטית לעתיד ההסכם האמריקני-איראני.
מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן מציב את לבנון בצומת דרכים, בין לחץ בינלאומי לצמצום כוחו של חזבאללה לבין ניסיונות איראן לשמר את השפעתה במדינה, בעוד שאלת הנסיגה הישראלית והסדר ביטחוני חדש בגבול הצפון הופכת למוקד המאבק על עתידה של לבנון.
הסעיפים במזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן הנוגעים ללבנון, לגרעין ולסנקציות מעוררים דאגה בירושלים כי וושינגטון מעניקה לטהראן מרחב נשימה אסטרטגי, שעלול לשנות את מאזן הכוחות האזורי. בישראל רואים במזכר נסיגה אמריקנית מעמדותיה הקודמות, וחוששים מפגיעה בהרתעה הישראלית ומהתחזקות מחודשת של איראן ושלוחותיה במזרח התיכון.
בעוד ארה"ב מתקרבת לחתימה על מזכר הבנות עם טהראן, ישראל פועלת למנוע את שילוב סוגיית חזבאללה בהבנות החדשות ולהבטיח את המשך נוכחותה הביטחונית בדרום לבנון.
בירושלים חוששים כי שילוב לבנון במזכר ההבנות בין וושינגטון לטהראן יחזק את חזבאללה, יעניק לגיטימציה לנוסחת "אחדות הזירות" ויפגע במאמצים לעצב הסדר ביטחוני חדש בגבול הצפון.
למרות ההצהרות האיראניות על סיום המלחמה ונסיגה ישראלית, בביירות ובירושלים מטילים ספק ביכולת מזכר ההבנות האמריקני-איראני לשנות את המציאות הביטחונית בדרום לבנון או להסדיר את סוגיית חזבאללה.
חזבאללה מנסה להרחיק עצמו מהתקרית החמורה בדרום לבנון, אך בלבנון חוששים שההפרה תאפשר לישראל לקבע מציאות ביטחונית חדשה בדרום ולסרב לסגת מהקו הצהוב.
ההתניה של הנסיגה הישראלית בפירוק נשק חמאס מעמיקה את משבר האמון ברצועה ומחזקת את התחושה כי "מועצת השלום" אימצה את סדר היום הביטחוני של ישראל.
הסכם המסגרת בין ישראל ללבנון אינו רק הסדר ביטחוני חדש, אלא מבחן היסטורי לעתידה של המדינה הלבנונית. תומכיו רואים בו הזדמנות להשיב את הריבונות ולצמצם את השפעת איראן.
הסכם המסגרת מערער את תפיסת "אחדות הזירות" שמקדמת איראן ומחזק את ריבונות ממשלת לבנון, אולם הצלחתו תלויה ביכולתו של צבא לבנון להתמודד לראשונה עם חזבאללה ולאכוף את התחייבויותיו.
הדרישות הישראליות, ההתנגדות הלבנונית והקו האדום שמציבה טהראן סביב חיזבאללה הופכים את המשא ומתן בוושינגטון לנקודת מבחן קריטית לעתיד ההסכם האמריקני-איראני.
מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן מציב את לבנון בצומת דרכים, בין לחץ בינלאומי לצמצום כוחו של חזבאללה לבין ניסיונות איראן לשמר את השפעתה במדינה, בעוד שאלת הנסיגה הישראלית והסדר ביטחוני חדש בגבול הצפון הופכת למוקד המאבק על עתידה של לבנון.
הסעיפים במזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן הנוגעים ללבנון, לגרעין ולסנקציות מעוררים דאגה בירושלים כי וושינגטון מעניקה לטהראן מרחב נשימה אסטרטגי, שעלול לשנות את מאזן הכוחות האזורי. בישראל רואים במזכר נסיגה אמריקנית מעמדותיה הקודמות, וחוששים מפגיעה בהרתעה הישראלית ומהתחזקות מחודשת של איראן ושלוחותיה במזרח התיכון.
בעוד ארה"ב מתקרבת לחתימה על מזכר הבנות עם טהראן, ישראל פועלת למנוע את שילוב סוגיית חזבאללה בהבנות החדשות ולהבטיח את המשך נוכחותה הביטחונית בדרום לבנון.
בירושלים חוששים כי שילוב לבנון במזכר ההבנות בין וושינגטון לטהראן יחזק את חזבאללה, יעניק לגיטימציה לנוסחת "אחדות הזירות" ויפגע במאמצים לעצב הסדר ביטחוני חדש בגבול הצפון.
למרות ההצהרות האיראניות על סיום המלחמה ונסיגה ישראלית, בביירות ובירושלים מטילים ספק ביכולת מזכר ההבנות האמריקני-איראני לשנות את המציאות הביטחונית בדרום לבנון או להסדיר את סוגיית חזבאללה.
