ממשלת לבנון הודיעה בסוף השבוע על פתיחת התהליך למסירת הנשק הפלסטיני בלבנון והצעדים המעשיים יחלו באמצע חודש יוני.
תנועת חמאס הביעה את מחאתה על כך שלא שותפה בשיחות עם יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס בביירות, שלדבריה נעשה באופן חד-צדדי וללא תיאום.
ראש ממשלת לבנון, נוואף סלאם, הנחה להאיץ את קידום התהליך באמצעות קביעת מנגנון ביצועי ברור ולוח זמנים מוגדר. מקורות בממשלה אמרו לעיתון "א-שרק אל-אווסט" כי הוסכם בפגישה שהצבא הלבנוני יופקד על ביצוע המשימה, שתתחיל בביירות, ובפרט במחנות פליטים שבהם אין נוכחות משמעותית של חמאס והפלגים האסלאמיים.
על פי דיווח של רשת הטלוויזיה הלבנונית "אל-ג'דיד", תהליך מסירת הנשק יתחיל בחמישה מחנות פליטים, בשתי פעימות: שַתִילָא, מאר אליאס, אל-ג'ליל בבעלבכ, א-רשידיה ואלבדאווי.
המתח הביטחוני בלבנון, המתודלק מאז חודש ספטמבר האחרון בעקבות העימותים במחנה עין אל-חילווה, הגיע בשבוע שעבר לצומת מדיני חשוב.
מחמוד עבאס, יו"ר הרשות הפלסטינית, הגיע לביירות לראשונה מאז פרוץ האירועים, ונפגש עם ראשי הממשל הלבנוני ועם נציגי הפלגים הפלסטיניים.
מטרת הביקור הייתה לנסות ולקדם את מה שעלול להיות אחד המהלכים השאפתניים והנפיצים ביותר באזור – פירוק הנשק של הפלגים הפלסטיניים במחנות הפליטים בלבנון.
ההקשר המדיני אינו מקרי, ב-22 במאי 2025, התקיימו שיחות מתואמות בין הנשיא הלבנוני ג'וזף עאון לבין יו"ר הרש"פ אבו מאזן, שדנו בדרכים ליישום החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם – אותה החלטה אשר קוראת לריכוז הנשק בידי המדינה בלבד, ואוסרת על קיום מיליציות חמושות מחוץ לשליטת המדינה הלבנונית.
גם ראש הממשלה נואף סלאם ויו"ר הפרלמנט נביה ברי נכחו בשיחות, מדובר במהלך שמתואם באופן הדוק עם פת"ח – הפלג המרכזי ברשות הפלסטינית – אך לא בהכרח עם יתר הארגונים הפועלים בשטח, בראשם חמאס, הג'יהאד האסלאמי ופלגי שמאל אחרים.
מאחורי הקלעים ארצות הברית ומדינות אירופה מפעילות לחץ כבד על ההנהגה הלבנונית כדי לקדם את התהליך ומבהירות כי שיקומה הכלכלי של לבנון תלוי בכך.
המתווה הנבחן, לפי גורמים בלבנון, הוא מדורג: תחילה מיפוי הנשק והכוחות במחנות, לאחר מכן איסוף מדורג של אמצעי הלחימה, כשבשלב האחרון אמורה המדינה להשתלט בפועל על הביטחון במחנות עצמם. הכוונה היא להתחיל את המהלך במחצית השנייה של 2025, ככל הנראה באוגוסט או ספטמבר.
אך האם זה ריאלי? ההערכה בשטח חלוקה. מצד אחד, יוזמת הנשיא עאון זוכה לתמיכת הקהילה הבינלאומית, כולל ארה"ב צרפת ומצרים, והרשות הפלסטינית מביעה מחויבות רשמית. גורמים בפתח אף הבהירו כי אין עוד מקום ל"אי-סדר ביטחוני" שמערער את מעמד הפליטים בלבנון וגורר אותם לעימותים שאינם רצויים.
מן הצד השני,חמאס וחיזבאללה מביעים הסתייגות גלויה מהמהלך.
מזכ"ל הארגון נעים קאסם הצהיר כי "כל ניסיון לפרק נשק של התנגדות – בכל מסגרת שהיא – ייתקל בהתנגדות עממית", כשהכוונה אינה רק לנשק חיזבאללה בדרום לבנון, אלא גם להשפעה במערכת הפלסטינית הפנימית בלבנון. גם חמאס, שנמצא בעימות גלוי עם הנהגת פתח, צפוי לדרוש ערבויות שלא יפגעו בכוחו הצבאי-פוליטי במחנות – במיוחד בצידון ובצפון.
בפועל, בלבנון קיימים כיום 12 מחנות פליטים פלסטיניים רשמיים, שבהם חיים מעל 200 אלף פליטים, בנוסף לעשרות אלפים המתגוררים מחוץ למחנות. ברוב המחנות קיימות נוכחות חמושה כלשהי – אם של פתח, אם של חמאס ואם של ארגונים נוספים כמו "אנצאר אללה" או פלגי השמאל.
פירוק הנשק, ולו הסמלי, דורש הסכמה רחבה ויכולת אכיפה שלא ברורה אם קיימת למדינה הלבנונית במצבה הפוליטי השברירי.
יש הרואים בביקור מחמוד עבאס ניסיון אחרון להציל את ההשפעה הפלסטינית הממסדית בלבנון לפני שתידחק לחלוטין על ידי חמאס. אחרים מזהירים מפני קרב שליטה מסוכן, שעלול לגרור את לבנון שוב לעימותים חמושים פנימיים – בין פלסטינים לבין עצמם או בין ארגונים פלסטיניים לבין הצבא הלבנוני.
הפרשנית הלבנונית ע'אדה אלחלאווי פירסמה מאמר באתר הלבנוני "אלמודון" שבו כתבה כי "הנשק הפלסטיני בלבנון הוא קו ההגנה הראשון על הנשק של חזבאללה".
לסיכום,שנת 2025 עשויה להיזכר כשנה שבה החלה לבנון לנסות ולחולל מהפכה ביטחונית אמיצה בשטחי מחנות הפליטים. אך נכון לעכשיו, הדרך לשם נראית לא פחות מהליכה בשדה מוקשים.
ההצלחה תלויה לא רק בנחישות הפוליטית של ממשלת לבנון, אלא גם במידת המעורבות והלחץ שיפעילו מדינות ערביות והקהילה הבינלאומית בראשות ארצות הברית, האם הארגונים החמושים בלבנון מוכנים לוותר על נכס אסטרטגי מרכזי? הדבר הזה יתברר בקרוב, אך נראה כי מדובר במשימה קשה ביותר.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
