תום בראק,השליח האמריקני המיוחד לסוריה, אמר בסוף השבוע במסיבת עיתונאים בניו יורק כי יש מסגרת זמן מוגבלת לפתרון המצב בלבנון, "הקשורה לסבלנותו של הנשיא טראמפ", כלשונו.
"אמנם (טראמפ) ידוע בסבלנותו, אך סבלנות זו אינה בלתי מוגבלת. הוא אוהב מאוד את לבנון , אולי אף נשיא אמריקני לא הפגין אהבה כזו ללבנון מאז דווייט אייזנהאואר, על הלבנונים להתקדם. עליהם לנצל את ההזדמנות הזו. יש כבר אינטראקציה מולנו ולכן אני אופטימי, גם אם לעיתים אני מתוסכל."
בנוגע לפירוק הנשק של חיזבאללה, אמר בראק כי אם יושג קונצנזוס בממשלה הלבנונית ובין שלושת ראשי המדינה , הנשיא ,ראש הממשלה ויו"ר הפרלמנט , וחיזבאללה יסכים בהדרגה לוותר על נשקו הכבד, ניתן יהיה לראות בכך התחלה.
הוא הוסיף: "בלבנון לכולם יש נשק קל. אך הדיבור כאן הוא על הנשק שיכול להשפיע על ישראל.
מדובר בתהליך שזקוק לתמיכה ולחיזוק יכולות הצבא הלבנוני, כדי שיבצע את משימת איסוף הנשק.
הבעיה היא שהצבא לא קיבל משכורות כבר זמן מה , זהו אחד מהמכשולים, כל המרכיבים האלה צריכים להתרחש במקביל: חיזוק הצבא הלבנוני, שיש לו מוניטין מכובד בקרב הלבנונים, כדי שיוכל לנהל משא ומתן רך עם חיזבאללה על מנגנון החזרת הנשק ואיסופו מבלי להצית מלחמת אזרחים.
הרי הנשק הזה מאוחסן בחניונים, במרתפים ובמתחת לבתים."
בראק אמר כי הוא סבור כי הסיבה לעיכוב בהתמודדות הממשלה הלבנונית עם סוגיית נשק חיזבאללה היא הפחד ממלחמת אזרחים.
השיתוק הזה בקבלת ההחלטות בצמרת הלבנונית ביחס לפירוק חזבאללה מנשקו גורם לכך שמדינת לבנון איננה עומדת בהתחיבויותיה לפרק את ארגון הטרור הזה מנשקו ובכך מעכבת פתיחת עידן חדש בלבנון.
מדוע הנשיא ג'וזף עון והממשלה אינם מנצלים לטובתם את התמיכה הבינלאומית שיש להם ואת הלך הרוח הציבורי הדורש בתוקף את פירוק חזבאללה מנשקו?
ישנם פרשנים לבנונים הטוענים כי קשה מאוד לנשיא לבנון ג'וזף עון, שהיה רמטכ"ל צבא לבנון, להתעמת צבאית עם חזבאללה.
ג'וזף עון עצמו טוען בשיחות עם דיפלומטים זרים כי הוא מעדיף את שיטת השכנוע השקט אך הוא זקוק לזמן נוסף כדי להשיג את המטרה.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי ממשל טראמפ נתן להנהגה הלבנונית פרק זמן של 4 חודשים כדי לפרק את חזבאללה מנשקו וכי נותרו לה עוד 3 חודשים לעמוד במשימה.
אולם, ממשלת לבנון גוררת רגליים בעוד היא מצפה מארצות הברית, אירופה ומדינות המפרץ לסייע לה בהשגת יציבות ,אך במקביל איננה פועלת לפירוק חיזבאללה מנשקו.
גרירת הרגליים הזו פוגעת באמינותה של ההנהגה הלבנונית, אולם לא מן הנמנע שמדובר במהלך מכוון, היא איננה רוצה שתואשם בכך שהביאה למלחמת אזרחים חדשה ללבנון והיא עושה זאת במודע,היא משחקת משחק כפול ורוצה שישראל תבצע את "העבודה המלוכלכת" עבורה, כלומר תשמיד את מה שנותר מכוחו של חיזבאללה, כפי שגירשה בזמנו את אש"פ מלבנון.
זהו דפוס היסטורי חוזר: ישראל גירשה את אש"ף מלבנון, מועצת הביטחון כפתה את נסיגת סוריה מלבנון, ועתה מצופה מישראל שהיא תעשה את אותו הדבר מול חיזבאללה.
ישראל שולטת לחלוטין במרחב האווירי הלבנוני, כטב"מים שלה חגים מעל המדינה כל היום, אוספים מידע ומבצעים תקיפות של פעילי חזבאללה אשר מצידו ממשיך בניסיונות התחמשות והברחת נשק.
אולם, מאזן הכוח פועל לרעתו, בסופו של דבר הוא יפסיד וייעלם ככוח צבאי.
גורמים ביטחוניים בכירים מזהירים כי בסופו של דבר יש גבול לסבלנות האמריקנית והישראלית ולהתחשבות בשיקולים של הנשיא הלבנוני ג'וזף עון.
לדבריהם ישראל יכולה לפרק את חזבאללה מנשקו בפעולה שקטה, עקבית ומתמשכת של כמה חודשים, זוהי רק החלטה מדינית וישראל מתאמת את עמדותיה עם ממשל טראמפ שגם הוא כבר חסר סבלנות, חזבאללה מותח את החבל והוא ישלם על כך מחיר יקר וכך גם ממשלת לבנון.
הזמן פועל לרעתם!,
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
