15 שנים לאחר פתיחת הדיון הציבורי על עתיד הנשק הפלסטיני בלבנון, חזר הנושא לכותרות עם תחילת מסירת הנשק במחנות הפליטים לצבא הלבנוני.
המהלך החזיר לחיים את אחד הנושאים המורכבים והרגישים ביחסי מדינת לבנון עם הפלסטינים, והאיר מחדש את המציאות שבה חיים 12 מחנות הפליטים הפלסטינים הפרוסים מטריפולי בצפון ועד צור בדרום.
המחנות האלה שכבר מזמן חדלו להיות רק מקומות מגורים לפליטים, הפכו לזירות פוליטיות וביטחוניות מורכבות הנשלטות בידי פלגים פלסטיניים ומנוהלות באמצעות רשת השפעה מקבילה למדינה הלבנונית.
בתוך המציאות של מצוקת מקום ועוני, בולטת ההגמוניה המסורתית של תנועת פת"ח, לצד עליית חמאס והג’יהאד האסלאמי, וגם נוכחות שאריות הפלגים המזוהים עם סוריה, מדובר בתמונה סבוכה שקשה לנתקה מהעימות הפלסטיני והאזורי הרחב יותר.
יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס הכריז השבוע כי "נשק מחנות הפליטים מילא את תפקידו בשנת 1969 ואין לו עוד כל תפקיד היום".
לדבריו, הוסכם בינו לבין נשיא לבנון ג’וזף עון על איסוף כל הנשק מהמחנות הפלסטינים והעברתו למדינה.
בראיון לערוץ אלערביה עבאס הדגיש:
"אנחנו נחושים לאסוף את כל הנשק הפלסטיני מלבנון ואני לא אהייה הסיבה לעיכוב פרויקט המדינה הלבנונית".
תהליך מסירת הנשק ממחנות הפליטים לצבא לבנון החל ב־21 באוגוסט, בעקבות הסיכום בין הצדדים הלבנוני והפלסטיני במהלך ביקורו של מחמוד עבאס בביירות בחודש מאי.
בשלב הראשון נמסר הנשק במחנות הפליטים בביירות ובדרום לבנון, והמהלך יימשך בהדרגה גם ביתר המחנות.
בלבנון קיימים 12 מחנות פלסטיניים רשמיים המוכרים על ידי אונר"א: נהר אל-בארד ומחנה אל-בדאווי בצפון; בורג' אל-בראג'נה, שאתילה, מאר אליאס ודביה בביירות וסביבותיה; עין אל-חלווה ומיא-ומיא בצידון; א-רשידיה, בורג' א-שמאלי ובֻּס בצור; ומחנה א-ג'ליל בבעלבכ.
על פי מפקד משותף לבנוני–פלסטיני שנערך ב־2017, חיים בלבנון כ־174 אלף פליטים פלסטינים, מחציתם בתוך המחנות.
תנועת פתח שימשה במשך עשרות שנים עמוד השדרה של הפלגים הפלסטיניים בלבנון. היא שלטה בוועדות העממיות וניהלה את כוחות "הביטחון הלאומי הפלסטיני". שליטתה בלטה במחנות עין אל-חלווה, א-רשידיה ואל-בדאווי, אולם היא נחלשה עקב פילוגים ועליית הכוחות האסלאמיסטים. עם זאת, היא עדיין מהווה הכתובת המרכזית עבור המדינה הלבנונית והגורמים הבינלאומיים.
בעשרים השנים האחרונות התחזק מעמדה של תנועת חמאס, במיוחד במחנות הדרום, בזכות פעילות חברתית ומוסדות סיוע, גם הג’יהאד האסלאמי ביסס נוכחות בולטת בביירות, והזרוע הצבאית שלו המכונה "סראיא אל-קודס" בלטה בעיקר בירי רקטות ששיגרה לעבר ישראל מדרום לבנון, תוך העלמת עין של ארגון חזבאללה. התעצמות זו פגעה בהגמוניה הבלעדית של תנועת פתח וקבעה מציאות חדשה.
עדיין לא ברור כיצד מתכוון צבא לבנון לאסוף את הנשק במחנות הפליטים מתנועות חמאס והג'יהאד האסלאמי, גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי צבא לבנון יצטרך להפעיל כוח וגם הידברות מול התנועות האלה שמסרבות להתפרק מנשקן בעידודה של איראן.
מאידך גיסא, רבים מחברי התנועות האלה אינם כלל פליטים פלסטינים מבלנון וניתן להרחיקם מהמחנות באמצעות מהלכים משפטיים אם הם יפרו את החוק.
מחנה הפליטים עין אל-חלווה בצידון הוא הגדול והמסוכן ביותר מבחינתה של מדינית לבנון.
השליטה בו מתחלקת בין ארגוני פתח, חמאס, הג’יהאד האסלאמי וקבוצות סלפיות כמו "עוצבת אל-אנסאר" ו"ג'נד א-שאם". הקרבות הקשים בין הפלגים השונים בתוך המחנות האלה בשנת 2023 חשפו את שבריריות מאזן הכוחות במחנה.
פרשנים פוליטיים בלבנון מעריכים כי כל ניסיון לפרק את הפלגים השונים במחנה עין אלחילווה מנשקם, יביא לעימותים עקובים מדם, לכן עדיף למצות כל ניסיון להידברות ודיאלוג עמם.
אומנם, הפלגים השונים במחנות הפליטים בלבנון מצהירים כי נשקם מיועד למאבק בישראל, אך גורמים ביטחוניים בישראל אומרים כי בפועל הנשק שלהם הוא כלי לעימותים פנימיים ביניהם.
מפת מחנות הפליטים הפלסטיניים בלבנון חושפת רשת מורכבת של מוקדי השפעה: ארגון פתח ככוח מסורתי הניצב מול אתגר הארגונים האסלאמיסטים חמאס והג'יהאד האסלאמי, פלגים פרו-סוריים כמו ארגון "החזית העממית המפקדה הכללית" ו"פתח אינתיפאדה" שנותרו בצל לאחר נפילת משטר בשאר אסד, וקבוצות סלפיות שונות שיצרו מובלעות חמושות בתוך מחנות הפליטים.
עם תחילת התוכנית של ממשלת לבנון לפירוק הנשק באוגוסט 2025, השאלה הגדולה היא האם תצליח ממשלת לבנון להפוך את מחנות הפליטים שהפכו ליעדים מבוצרים למרחבים אזרחיים רגילים או שתישאר שבויה בידי מאזן הכוחות הפנימי והמתח האזורי ולא תצליח לחלץ את המדינה מהמלכודת ארוכת השנים. רק הזמן יגיד!
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
