החתימה על הסכם המסגרת בין ישראל ללבנון, בתיווך אמריקני, מסמנת נקודת מפנה מדינית חסרת תקדים בזירה הלבנונית. לראשונה מאז הסכם 17 במאי 1983 חתמו נציגים רשמיים של שתי המדינות על מסמך ביטחוני משותף, גם אם איננו הסכם שלום. אולם דווקא משום כך, הקרב האמיתי רק מתחיל.
גורמים מדיניים בכירים אומרים כי מבחינת וושינגטון, ההסכם משתלב בתפיסה האזורית שמוביל ממשל טראמפ, הפרדת הזירה הלבנונית מהמשוואה האיראנית, חיזוק מוסדות המדינה הלבנונית והפיכת צבא לבנון לגורם הבלעדי האחראי לביטחון המדינה. בכך מבקשת ארה"ב לערער את תפיסת "אחדות הזירות" שמקדמת איראן, שלפיה לבנון, עזה, סוריה, עיראק ותימן מהוות חזית אחת מול ישראל.
מבחינת איראן, מדובר בהתפתחות מדאיגה במיוחד. אף שמזכר ההבנות בין וושינגטון לטהראן כלל הבנות באשר להפסקת הלחימה בלבנון, הסכם המסגרת מחזיר את מרכז הכובד אל ממשלת לבנון ומצמצם את יכולתה של איראן להציג את חזבאללה כמי שמכתיב את עתיד המדינה הלבנונית.
בישראל מרוצים מהצהרותיו של נשיא לבנון ג'וזף עאון לאחר החתימה אשר אינן מותירות מקום לספק באשר לכיוון שאליו מבקשת הממשלה לצעוד. עאון הגדיר את ההסכם כ"צעד הראשון להשבת ריבונותה המלאה של לבנון על כל אדמתה", והדגיש כי למדינה הלבנונית בלבד תהיה הריבונות על אדמתה ועל עמה, ללא כל שותף.
זו למעשה הכרזת מדיניות ברורה, לבנון מבקשת לשוב ולהיות מדינה ריבונית ולא מדינת פרוקסי הנשענת על כוחו הצבאי של חזבאללה, אומרים גורמים מדיניים.
גם עצם ההחלטה של ממשלת לבנון להסמיך את המשלחת לנהל משא ומתן ישיר, באישור כל השרים, כולל השרים המזוהים עם חזבאללה ואמל, מלמדת כי בצמרת המדינה הבשילה ההבנה שאין עוד אפשרות להמשיך במציאות הקודמת.
מבחן צבא לבנון
אלא שהפער בין חתימה על מסמך לבין יישומו בשטח עצום.
ליבת ההסכם נשענת על הקמת "אזורי פיילוט", שמהם ייסוג צה"ל בהדרגה, ובמקומו יתפרס צבא לבנון. במקביל יפעל הצבא לאכיפת ריבונות המדינה, להרחקת חזבאללה ולפירוק תשתיותיו.
כאן בדיוק נמצא מבחן האמת.
במשך עשרות שנים נמנע צבא לבנון מעימות ישיר עם חזבאללה. גורמי ביטחון בישראל מעריכים כי חלק גדול מקציני וחיילי הצבא משתייכים לעדה השיעית, ומערכת היחסים בינם לבין הארגון מורכבת. גם מפקד הצבא, הגנרל רודולף הייכל, נתפס בישראל כמי שעלול להכשיל בעורמה את יישום ההסכם, מדובר לפי גורמי ביטחון בתומך של חזבאללה.
משמעות הדבר היא שהשאלה איננה רק האם נחתם הסכם, אלא האם צבא לבנון יהיה מוכן לבצע לראשונה את המשימה שממנה נמנע במשך עשרות שנים.
חזבאללה עובר למתקפת נגד
התגובות שפורסמו בתוך שעות מהחתימה מלמדות עד כמה רואה חזבאללה בהסכם איום אסטרטגי.
יו"ר סיעת "חזבאללה בפרלמנט, מוחמד רעד, הגדיר את ההסכם כ"קריאת ינשוף המבשרת אסון ללבנון ולאזור", והאשים את ממשלת לבנון בבגידה בריבונות ובשיתוף פעולה עם ישראל וארצות הברית.
מזכ"ל חזבאללה, השייח' נעים קאסם, החריף עוד יותר את הטון. לדבריו, הסכם המסגרת "אינו קיים מבחינתנו", והוא הזהיר כי קשירת נסיגת ישראל בפירוק נשק ההתנגדות היא "חציית כל הקווים האדומים". הוא אף קבע באופן חד משמעי כי "נשק ההתנגדות לא יפורק לעולם".
המסר ברור, חזבאללה אינו מכיר בלגיטימיות של ההסכם ואינו רואה את עצמו מחויב לו.
גם תנועת אמל השיעית של יו"ר הפרלמנט נביה ברי דחתה את ההסכם.
בהודעתה קבעה התנועה כי ההסכם איננו מאוזן, מעניק יתרונות לישראל ופוגע בריבונות לבנון. עם זאת, אמל הקפידה להזהיר מפני הידרדרות לעימות פנימי וקראה לכלל הלבנונים שלא להיגרר ל"פרויקטים של מלחמת אחים".
גם ברי עצמו הסתפק במשפט קצר אך טעון במיוחד:
"זו מלחמת האחים."
בעולם המושגים הלבנוני והמזרח תיכוני, מדובר באזהרה מפני סכנת מלחמת אזרחים.
אפילו ארגון "אל־ג'מאעה אל־אסלאמיה", שאינו משתייך למחנה חזבאללה, נמנע מלתמוך בהסכם.
הארגון הדגיש כי כל הסדר חייב להבטיח קודם כל נסיגה ישראלית מלאה, ורק לאחר מכן ניתן יהיה לדון בסוגיית בלעדיות הנשק באמצעות דיאלוג פנימי בין כל מרכיבי החברה הלבנונית.
עמדה זו ממחישה כי גם גורמים שאינם מזוהים עם איראן חוששים מהאפשרות שהדיון בפירוק נשק חזבאללה יתבצע תחת לחץ חיצוני ולא מתוך הסכמה לאומית.
גם במערכת הפנים לבנונית מעריכים כי איראן לא תוותר בקלות על הנכס האסטרטגי החשוב ביותר שלה במזרח התיכון, כך מדווחים פרשנים לבנוניים.
לא מן הנמנע כי טהראן תפעל באמצעות חזבאללה, באמצעות מנגנונים פוליטיים ובאמצעות הפעלת לחץ ציבורי ועממי כדי לעכב את יישום ההסכם, לערער את מעמד הממשלה ולהקשות על צבא לבנון לבצע את משימותיו.
מבחינת איראן, הצלחת ההסכם משמעותה פירוק הדרגתי של המודל שעליו השקיעה במשך יותר מארבעה עשורים, הפיכת חזבאללה לצבא מקביל למדינה.
לכן, משמעותו של הסכם המסגרת חורגת בהרבה מגבול ישראל, לבנון.
אם יצליח צבא לבנון להשתלט על אזורי הפיילוט, למנוע את חזרת חזבאללה ולבסס בהם את שלטון המדינה, יהיה מדובר בתקדים היסטורי שעשוי לשנות את מאזן הכוחות בלבנון ולפגוע באופן ממשי בפרויקט האזורי של איראן.
לעומת זאת, אם חזבאללה יצליח לסכל את היישום, לעכב את פריסת הצבא או לשוב אל האזורים שיפונו, יהפוך ההסכם לעוד מסמך מדיני שלא שינה את המציאות בשטח.
לפיכך, אומרים גורמים ביטחוניים, הסכם המסגרת איננו סוף הסיפור אלא תחילתו. ההכרעה לא תתקבל בחדרי המשא ומתן בוושינגטון, אלא בכפרים שבדרום לבנון, במפקדות צבא לבנון, ובמאבק שיתנהל בין מוסדות המדינה לבין חזבאללה על השאלה מי יהיה הריבון האמיתי בלבנון.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
