העיתון א-שרק אלאווסט מדווח כי חזבאללה העדיף לפנות את עמדותיו ברכס עלי טאהר בדרום לבנון ולאפשר לצה"ל להשתלט עליו, במקום למסור אותם לידי צבא לבנון.
על פי הדיווח , חזבאללה ויתר על עמדותיו ברכס ללא כל תמורה פוליטית, וזאת מתוך שיקול שלפיו השארת השליטה הישראלית באזור תאפשר לו להמשיך להחזיק בנשקו מצפון לנהר הליטני, תחת הטענה כי הנשק דרוש לו לצורך המאבק בישראל.
בדיווח צויין כי האיום האיראני להתערב לטובת חזבאללה נותר "על הנייר בלבד", וכי איראן נתנה לארגון אור ירוק לפנות את רכס עלי טאהר. עם זאת, מדובר בהערכת המקור שצוטט על ידי "א־שרק אל־אווסט", ולא באישור רשמי מצד איראן או חזבאללה.
על פי הדיווח,כיבוש רכס עלי טאהר על ידי צה"ל מעורר שאלות גם בזירה הפוליטית הלבנונית, במיוחד לנוכח העובדה שחזבאללה לא העביר את עמדותיו לידי הצבא הלבנוני, מהלך כזה היה עשוי לחזק את מעמדה של המדינה הלבנונית ואת עמדת המשלחת שלה במשא ומתן עם ישראל. במקום זאת, השליטה באזור עברה לידי ישראל, בעוד שחזבאללה מבקש לשמר את יכולתו הצבאית מצפון לליטני.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים בתגובה כי חזבאללה מנסה כעת לתרץ את תבוסתו הצבאית לצה"ל ברכס עלי טאהר ואת חששה של איראן לתקוף את ישראל מחשש לתגובה ישראלית עוצמתית על תשתיות האנרגיה שלה.
בשורה התחתונה,הקרב על רכס עלי טאהר הסתיים, חזבאללה, איבד אתר צבאי חשוב, הרכס הפך בשנים האחרונות לאחד הסמלים של התבססות הארגון בדרום לבנון, וכעת נפילתו לידי ישראל מסמנת שינוי משמעותי במאזן הכוחות באזור, כך מעריכים גורמים ביטחוניים בכירים.
לדבריהם,ישראל הצליחה לבסס שליטה מבצעית ברכס, בעוד שחזבאללה, שניסה להציג את המקום כקו אדום וכסמל ליכולת ההתנגדות שלו, לא הצליח למנוע את השתלטות צה"ל עליו.
גם אם קיימת מחלוקת על היקף השליטה הישראלית במערכת התת קרקעית ועל מספר פעילי חזבאללה שנהרגו או הצליחו להימלט, העובדה המרכזית נותרת בעינה, ישראל מחזיקה כיום במאחז אסטרטגי חשוב שהיה בעבר, מאז הנסיגה של ישראל מלבנון בשנת 2000, חלק מהמערך הצבאי של חזבאללה.
רכס עלי טאהר הפך כעת מקלף צבאי של חזבאללה לקלף מדיני וצבאי בידי ישראל.
גורמים ביטחוניים בכירים מציינים כי החשיבות של הרכס אינה מסתיימת ברכס עצמו, מיקומו מאפשר תצפית ושליטה באש על מרחבים נרחבים באזור נבטיה, איקלים א-תופאח והצירים המובילים לעומק דרום לבנון. לכן, השליטה הישראלית בו עשויה לשמש בסיס להמשך הפעלת לחץ צבאי על העיר נבטיה ועל סביבתה.
רכס עלי טאהר עשוי להפוך מנקודה שנויה במחלוקת במפה הצבאית לראש גשר שממנו ישראל מגדילה את חופש הפעולה שלה סביב נבטיה.
וזהו שינוי משמעותי, חזבאללה ביקש במשך שנים לבנות בדרום לבנון מערכת צבאית שתעניק לו יכולת להרתיע את ישראל, לבלום אותה במקרה של פלישה ולנהל ממנה מערכה נגד העורף הישראלי.
רכס עלי טאהר היה חלק מהתפיסה הזאת. כעת,הנכס הטופוגרפי הזה יכול לשרת את ישראל.
במשך שנים הציג חזבאללה את עצמו כארגון שמסוגל להציב לישראל גבולות, במיוחד כשמזכ"ל חזבאללה חסן נצראללה היה בחיים.
המשוואות היו ברורות, פגיעה בביירות תיענה בפגיעה בתל אביב; פגיעה ברובע דאחייה תוביל לתגובה בחיפה, וכניסה ישראלית לדרום לבנון אמורה הייתה להיתקל במערך הגנתי שימנע מצה"ל להתקדם.
אלא שהמלחמה הנוכחית שינתה את המשוואות הללו, בינת ג'בייל, אל־ח'יאם, מבצר הבופור, אזורים נרחבים מדרום לליטני ולבסוף גם רכס עלי טאהר , כל האזורים שהיו סמלים למאבק נגד ישראל לחזבאללה. נשמטו מידי חזבאללה והוא איבד את הקלפים שעליהם בנה הארגון את הנרטיב הצבאי שלו.
חזבאללה משנה בהדרגה את הרטוריקה שלו בעקבות הפסדיו בשדה המערכה, כאשר מזכ"ל חזבאללה נעים קאסם מדבר על כך שהארגון "מנע מישראל להגיע לביירות", הוא למעשה מציג הישג מסוג שונה לחלוטין מזה שהארגון נהג להציג בעבר.
חזבאללה כבר אינו מדבר בעיקר על שחרור שטחים, הוא מדבר על מניעת התקדמות ישראלית.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי הבעיה של חזבאללה אינה רק צבאית, היא גם בעיית תודעה.
הארגון צריך להסביר לבסיס התמיכה שלו כיצד ייתכן שהאתרים שהוצגו במשך שנים כחלק ממערך ההרתעה שלו נופלים בזה אחר זה, בעוד ישראל ממשיכה להחזיק בשטח ולפעול בדרום לבנון.
מכאן נולדת הרטוריקה החדשה שלו, לא עוד הבטחה לשחרור השטחים שכבשה ישראל, אלא הטענה שהארגון הצליח למנוע מישראל להגיע לביירות.
זהו למעשה ניסיון שלו להגדיר מחדש את המושג "ניצחון".
במקום לנצח את ישראל בשדה הקרב, הניצחון, מבחינת חזבאללה, הופך להיות עצם העובדה שישראל לא הגיעה לבירה הלבנונית בירות, במקום להציג יכולת להשמיד את ישראל או להכות בעורף שלה, חזבאללה מציג את עצם הישרדותו כהישג.
מבחינת הארגון, זו עשויה להיות הדרך היחידה להתמודד עם הפער בין ההבטחות שניתנו לפני המלחמה לבין המציאות שנוצרה אחריה.
גם איראן איבדה קלף
רכס עלי טאהר הוא גם סיפור איראני,המערך הצבאי שבנה חזבאללה בדרום לבנון לא היה מנותק מתמיכתה של איראן. הרכס, לפי גורמים ביטחוניים, היה חלק ממערך תת קרקעי משמעותי של הארגון, שנועד לאפשר פיקוד, תקשורת, אחסון ופעילות מבצעית.
התשתית הצבאית באזור היתה חלק ממערך גדול שנבנה בסיוע איראני, לכן, נפילת הרכס אינה רק הפסד של חזבאללה. היא גם אובדן של קלף איראני.
איראן יכולה לאיים בתגובה ולהציג את עצמה כמי שעומדת מאחורי "ההתנגדות", אבל השאלה המעשית היא מה היא מוכנה לעשות כדי להגן על הנכסים הצבאיים של חזבאללה בלבנון.
גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי למרות האיומים האיראניים, טהרן חוששת מהמחיר שהיא עלולה לשלם בתרחיש של תקיפה ישירה נגד ישראל.
כרגע נראה כי טהרן אינה מוכנה להסתכן במלחמה כדי להגן על נכס שאיבדה בעלת בריתה בלבנון והיא מעדיפה לספוג את המכה ולהימנע מהסלמה.
חזבאללה חושש גם מההשלכות המדיניות של כיבוש רכס עלי טאהר על ידי ישראל.
ישראל יכולה להגיע לשיחות עם לבנון ברומא כשהיא מחזיקה בקלף שלא היה בידיה קודם. היא יכולה לטעון כי המדינה הלבנונית לא הצליחה להביא את חזבאללה לפנות את האתר או למסור אותו לצבא לבנון, ולכן ישראל היא שנאלצה לעשות זאת בכוח.
מבחינת ישראל, זה מחזק את הטענה שהצבא הלבנוני עדיין אינו מסוגל להבטיח לבדו את ביטחון הדרום ולמנוע מחזבאללה לבנות מחדש את תשתיותיו.
פרשנים לבנוניים אומרים בתקשורת הלבנונית כי כל עוד חזבאללה ממשיך להחזיק נשק עצמאי ולפעול מחוץ לשליטת המדינה, הוא מעניק לישראל טיעון להמשך הנוכחות והפעילות הצבאית שלה בדרום. ככל שחזבאללה מסרב להעביר את השליטה לידי המדינה, כך קשה יותר לממשלה הלבנונית לדרוש מישראל נסיגה מלאה.
במילים אחרות, חזבאללה טוען שהוא מגן על לבנון מפני ישראל, אבל הנוכחות הצבאית שלו היא עצמה אחת הסיבות שישראל מציגה להצדקת הישארותה בלבנון.
החשש בלבנון כרגע הוא שישראל תנצל את השליטה ברכס עלי טאהר כדי להגביר את הלחץ הצבאי על העיר נבטיה.
ישראל יכולה להשתמש בשליטה ברכס עלי טאהר כדי להרחיב את יכולות התצפית שלה, להפעיל לחץ על הצירים המובילים לנבטיה, לפגוע בתשתיות חזבאללה באזור ולהבהיר כי כל ניסיון של הארגון להתבסס מחדש ייענה בתקיפות.
במובן הזה, רכס עלי טאהר עשוי להפוך לנקודת מוצא למדיניות של "לחץ מתמשך", לא מלחמה כוללת, אלא יצירת מציאות שבה חזבאללה מתקשה לשקם את כוחו בדרום.
גורמים מדיניים בכירים אומרים כי ישראל תנסה להפוך את ההישג הצבאי למנוף מדיני, להרחיב את חופש הפעולה שלה בדרום, להפעיל לחץ על ממשלת לבנון, לחזק את הדרישה לפירוק חזבאללה מנשקו ולבסס מציאות ביטחונית חדשה.
להערכתם,אם ישראל תצליח להפוך את השליטה בעלי טאהר לנקודת מוצא להרחבת הלחץ על נבטיה ולשינוי המציאות הביטחונית מדרום לליטני ומעבר לו, יהיה מדובר בהישג אסטרטגי רחב בהרבה מכיבושו של רכס אחד.
כיבוש רכס עלי טאהר מסמל תבוסה מקומית של חזבאללה בדרום לבנון, וישראל תצטרך למצוא את הדרך להפוך את התבוסה הזו לנקודת מפנה אסטרטגית שתיתן לה דריסת רגל בקביעת כללי המשחק בלבנון.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
