האיום האיראני על מיצרי הורמוז והיכולת להרחיב את העימות מציבים את ארה״ב וישראל בפני דילמה אסטרטגית, בזמן שטראמפ שוקל הפסקת אש ואיראן בוחנת בזהירות את מסלול המשא ומתן.
למרות המסר החריף כלפי טהראן, גירוש השגריר האיראני מלבנון נתפס בישראל כמהלך סמלי בלבד, כל עוד לבנון נמנעת מהתמודדות ישירה עם סוגיית פירוק חזבאללה מנשקו.
המערכה בדרום לבנון תשיג לצה"ל שליטה טקטית בלבד להגן על ישובי הצפון, אך כושר שיגור הרקטות של חזבאללה נותר בעינו.
ללא הכרעה בציר האיראני, ישראל תתקשה לבלום את ירי הרקטות המתמשך מצפון לליטאני.
למרות שהסיכוי להסכם בין איראן לארה"ב הוא נמוך,החשש המרכזי בירושלים הוא שיושג הסכם שיותיר את המשטר האיראני על כנו ויחזק את שלוחותיו באזור, ובראשן חיזבאללה, מבלי להסיר את איום הגרעין והטילים הבליסטיים.
הזירה התודעתית הפכה לאחד משדות הקרב המרכזיים של העימות האזורי, חיסולם של שחקני מפתח במכונת התעמולה של איראן ושלוחותיה יוצר ואקום תקשורתי, מערער את יכולת גיבוש הנרטיב ומחליש את השפעת ציר ההתנגדות על דעת הקהל והמערכת האזורית.
ישראל מרחיבה את מרחב הביטחון בגבול הצפון ומקימה אזור חיץ בדרום לבנון, במקביל היא מנסה לכפות מציאות חדשה בלבנון באמצעות לחץ צבאי מתמשך, במגמה לערער את חזבאללה ולשנות את כללי המשחק האזוריים.
צרפת ונשיא לבנון מנסים לפתוח ערוץ מדיני בין ירושלים לביירות כדי למנוע מלחמה רחבה, אך חיזבאללה מתנגד וישראל מתכננת לחימה של כמה שבועות והרחבת הנוכחות הצבאית של צה"ל בדרום לבנון.
בעוד בלבנון נשמעות קריאות לפתוח במשא ומתן עם ישראל, חזבאללה מציג קו נוקשה של המשך הלחימה ומדגיש כי הארגון ערוך למערכה ממושכת שתכריע את מאזן הכוחות בזירה הלבנונית והאזורית.
איראן על סף קריסה? סדקים בצמרת השלטון, לחצים צבאיים חיצוניים ואיום התקוממות פנימית מציבים את טהראן בפני צומת דרכים גורלי.
הסלמת הירי של חיזבאללה לעבר ישראל במסגרת מבצע "הקש האכול" הכניסה את ממשלת לבנון למילכוד פוליטי וביטחוני.
בעוד ישראל מאותתת כי המערכה בלבנון עלולה להימשך ואף להתרחב, וושינגטון דורשת תחילה את פירוק חיזבאללה מנשקו, דרישה שמעמידה את ביירות בין לחץ חיצוני גובר לבין חשש מעימות פנימי עם חזבאללה.
האיום האיראני על מיצרי הורמוז והיכולת להרחיב את העימות מציבים את ארה״ב וישראל בפני דילמה אסטרטגית, בזמן שטראמפ שוקל הפסקת אש ואיראן בוחנת בזהירות את מסלול המשא ומתן.
למרות המסר החריף כלפי טהראן, גירוש השגריר האיראני מלבנון נתפס בישראל כמהלך סמלי בלבד, כל עוד לבנון נמנעת מהתמודדות ישירה עם סוגיית פירוק חזבאללה מנשקו.
המערכה בדרום לבנון תשיג לצה"ל שליטה טקטית בלבד להגן על ישובי הצפון, אך כושר שיגור הרקטות של חזבאללה נותר בעינו.
ללא הכרעה בציר האיראני, ישראל תתקשה לבלום את ירי הרקטות המתמשך מצפון לליטאני.
למרות שהסיכוי להסכם בין איראן לארה"ב הוא נמוך,החשש המרכזי בירושלים הוא שיושג הסכם שיותיר את המשטר האיראני על כנו ויחזק את שלוחותיו באזור, ובראשן חיזבאללה, מבלי להסיר את איום הגרעין והטילים הבליסטיים.
הזירה התודעתית הפכה לאחד משדות הקרב המרכזיים של העימות האזורי, חיסולם של שחקני מפתח במכונת התעמולה של איראן ושלוחותיה יוצר ואקום תקשורתי, מערער את יכולת גיבוש הנרטיב ומחליש את השפעת ציר ההתנגדות על דעת הקהל והמערכת האזורית.
ישראל מרחיבה את מרחב הביטחון בגבול הצפון ומקימה אזור חיץ בדרום לבנון, במקביל היא מנסה לכפות מציאות חדשה בלבנון באמצעות לחץ צבאי מתמשך, במגמה לערער את חזבאללה ולשנות את כללי המשחק האזוריים.
צרפת ונשיא לבנון מנסים לפתוח ערוץ מדיני בין ירושלים לביירות כדי למנוע מלחמה רחבה, אך חיזבאללה מתנגד וישראל מתכננת לחימה של כמה שבועות והרחבת הנוכחות הצבאית של צה"ל בדרום לבנון.
בעוד בלבנון נשמעות קריאות לפתוח במשא ומתן עם ישראל, חזבאללה מציג קו נוקשה של המשך הלחימה ומדגיש כי הארגון ערוך למערכה ממושכת שתכריע את מאזן הכוחות בזירה הלבנונית והאזורית.
איראן על סף קריסה? סדקים בצמרת השלטון, לחצים צבאיים חיצוניים ואיום התקוממות פנימית מציבים את טהראן בפני צומת דרכים גורלי.
הסלמת הירי של חיזבאללה לעבר ישראל במסגרת מבצע "הקש האכול" הכניסה את ממשלת לבנון למילכוד פוליטי וביטחוני.
בעוד ישראל מאותתת כי המערכה בלבנון עלולה להימשך ואף להתרחב, וושינגטון דורשת תחילה את פירוק חיזבאללה מנשקו, דרישה שמעמידה את ביירות בין לחץ חיצוני גובר לבין חשש מעימות פנימי עם חזבאללה.
