מחיקת דבריו של הנשיא מסעוד פזשכיאן על שינוי עמדתו של המנהיג העליון כלפי המו"מ עם ארה"ב חושפת את עומק המאבק בין המחנה הפרגמטי למשמרות המהפכה על עיצוב דרכה של הרפובליקה האסלאמית.
היעדרותו המתמשכת של מוג'תבא ח'מינאי מהזירה הציבורית יוצרת ואקום שלטוני ומחריפה את הקרב הפנימי סביב שאלת המשא ומתן עם ארה"ב. הנשיא פזשכיאן חושף לראשונה את עומק המאבק בין הממשלה, משמרות המהפכה והתקשורת הממלכתית על פרשנות עמדותיו של המנהיג העליון.
מאחורי הקריאות באיראן לנקמה עומדת תפיסת עולם המשלבת אמונה דתית, שיקולי הרתעה ואינטרסים של המשטר. להערכת גורמים ביטחוניים, טהראן אינה ממהרת לפעול, אך גם אינה מתכוונת לוותר על תגובה שתשיב את כבודה ותבסס מחדש את כוח ההרתעה שלה.
ביקורו הראשון של ראש הממשלה עלי א־זיידי בארה"ב חשף את עומק המאבק על זהותה של עיראק, בין פירוק המיליציות הפרו איראניות, הרחבת ההשקעות האמריקניות והניסיון להפוך את בגדאד לשותפה אסטרטגית של וושינגטון.
המפגן ההמוני בנג'ף ובכרבלא מהווה מסר ברור לוושינגטון כי למרות הלחצים לפרק את המיליציות השיעיות מנשקן, טהראן ממשיכה ליהנות ממנופי השפעה עמוקים בזירה העיראקית, וממשלת בגדאד תתקשה לקדם את יעדיה ללא עימות פנימי.
התחזקות כוחם של משמרות המהפכה לאחר מותו של עלי ח'מינאי מקשה על חידוש המשא ומתן עם וושינגטון, ומגבירה את הסיכון להסלמה במיצרי הורמוז ובלבנון.
ההלוויה ההמונית של עלי ח'מינאי הוכיחה כי המשטר האיראני אינו נשען עוד על אדם אחד, אלא על מערכת מוסדית חזקה שצפויה להמשיך את דרכו של המנהיג העליון גם לאחר מותו.
איראן מציבה קווים אדומים לקראת המשך המגעים עם וושינגטון ובהם הפסקת הלחימה בלבנון, שמירה על מעמדה במיצרי הורמוז, ומתקשה להתעלם מהלחץ הציבורי הגובר לנקום על חיסולו של המנהיג העליון עלי ח'מינאי.
במשך עשרות שנים בנה עלי ח'מינאי את איראן כמעצמה אזורית הנשענת על תוכנית הגרעין, מערך הטילים הבליסטיים ושלוחות הטרור שלה,המלחמה חשפה את מגבלות תפיסת הביטחון של ח'מינאי והסתיימה בחיסולו.
המלחמה האיצה את חילופי הדורות בצמרת המשטר האיראני, האליטה החדשה מעבירה את מרכז הכובד מן האידיאולוגיה אל ביטחון המדינה, ומנהלת את מדיניות החוץ מתוך פרגמטיות רבה יותר, מבלי לוותר על האינטרסים האסטרטגיים של איראן.
מחיקת דבריו של הנשיא מסעוד פזשכיאן על שינוי עמדתו של המנהיג העליון כלפי המו"מ עם ארה"ב חושפת את עומק המאבק בין המחנה הפרגמטי למשמרות המהפכה על עיצוב דרכה של הרפובליקה האסלאמית.
היעדרותו המתמשכת של מוג'תבא ח'מינאי מהזירה הציבורית יוצרת ואקום שלטוני ומחריפה את הקרב הפנימי סביב שאלת המשא ומתן עם ארה"ב. הנשיא פזשכיאן חושף לראשונה את עומק המאבק בין הממשלה, משמרות המהפכה והתקשורת הממלכתית על פרשנות עמדותיו של המנהיג העליון.
מאחורי הקריאות באיראן לנקמה עומדת תפיסת עולם המשלבת אמונה דתית, שיקולי הרתעה ואינטרסים של המשטר. להערכת גורמים ביטחוניים, טהראן אינה ממהרת לפעול, אך גם אינה מתכוונת לוותר על תגובה שתשיב את כבודה ותבסס מחדש את כוח ההרתעה שלה.
ביקורו הראשון של ראש הממשלה עלי א־זיידי בארה"ב חשף את עומק המאבק על זהותה של עיראק, בין פירוק המיליציות הפרו איראניות, הרחבת ההשקעות האמריקניות והניסיון להפוך את בגדאד לשותפה אסטרטגית של וושינגטון.
המפגן ההמוני בנג'ף ובכרבלא מהווה מסר ברור לוושינגטון כי למרות הלחצים לפרק את המיליציות השיעיות מנשקן, טהראן ממשיכה ליהנות ממנופי השפעה עמוקים בזירה העיראקית, וממשלת בגדאד תתקשה לקדם את יעדיה ללא עימות פנימי.
התחזקות כוחם של משמרות המהפכה לאחר מותו של עלי ח'מינאי מקשה על חידוש המשא ומתן עם וושינגטון, ומגבירה את הסיכון להסלמה במיצרי הורמוז ובלבנון.
ההלוויה ההמונית של עלי ח'מינאי הוכיחה כי המשטר האיראני אינו נשען עוד על אדם אחד, אלא על מערכת מוסדית חזקה שצפויה להמשיך את דרכו של המנהיג העליון גם לאחר מותו.
איראן מציבה קווים אדומים לקראת המשך המגעים עם וושינגטון ובהם הפסקת הלחימה בלבנון, שמירה על מעמדה במיצרי הורמוז, ומתקשה להתעלם מהלחץ הציבורי הגובר לנקום על חיסולו של המנהיג העליון עלי ח'מינאי.
במשך עשרות שנים בנה עלי ח'מינאי את איראן כמעצמה אזורית הנשענת על תוכנית הגרעין, מערך הטילים הבליסטיים ושלוחות הטרור שלה,המלחמה חשפה את מגבלות תפיסת הביטחון של ח'מינאי והסתיימה בחיסולו.
המלחמה האיצה את חילופי הדורות בצמרת המשטר האיראני, האליטה החדשה מעבירה את מרכז הכובד מן האידיאולוגיה אל ביטחון המדינה, ומנהלת את מדיניות החוץ מתוך פרגמטיות רבה יותר, מבלי לוותר על האינטרסים האסטרטגיים של איראן.
