היחסים בין איראן ללבנון חווים בימים אלה משבר עמוק, החורג בהרבה מהמישור הדו־צדדי על רקע ההתערבות האיראנית הבוטה בענייני לבנון, איראן מכחישה אך ללבנון יש הוכחות חותכות.
איראן מנסה לשמר את מעמדו של חזבאללה בלבנון עם נשקו ואילו ממשלת לבנון מנסה להחלישו ולפרקו מנשקו.
אין זו עוד מתיחות שגרתית אלא טלטלה שמערערת את יסודות הפרויקט האסטרטגי האיראני כולו.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי מאז הסכם הפסקת האש בלבנון בנובמבר 2024, מתנהל בטהראן ובקרב הנהגת חיזבאללה ויכוח חריף האם להכיר במציאות האזורית החדשה ולהתאים אליה את הכלים והיעדים, או למשוך זמן, לשמר את מבני הכוח הקיימים ולהמתין לשינוי נסיבות חיצוני.
קריסת משטר בשאר אסד הייתה נקודת מפנה. הציר הסורי־איראני, ששימש במשך שנים עוגן אסטרטגי ומרחב פעולה נוח, חדל לתפקד כמכפיל כוח. נתיבי ההשפעה נפגעו, עומק ההרתעה נשחק, והמרחב הסורי הפך ממנוף אזורי איראני לנכס בעייתי שמצמצם את חופש הפעולה. שינוי זה הקרין ישירות על לבנון ועל מעמדו של חיזבאללה.
על פי גורמי מודיעין במערב, בצמרת האיראנית מתחדד קו שבר פנימי, הנשיא מסעוד פזשכיאן ושר החוץ עבאס עראקצ'י מובילים גישה זהירה יותר כלפי ממשל טראמפ. מולם ניצב המחנה האידאולוגי־ביטחוני, בהובלת המנהיג העליון עלי חמינאי ודמויות מפתח בממסד הביטחוני והפרלמנטרי, הדוחה כל מהלך העלול להתפרש כוויתור אסטרטגי או כסטייה מערכי המהפכה האסלאמית.
המחלוקת אינה עקרונית בלבד, אלא נוגעת להכרעה אסטרטגית, האם לבלום את השחיקה במעמדה של איראן באמצעות הסדרה הדרגתית, או להמשיך במדיניות של עמידה ממושכת מתוך תקווה שהלחץ הבינלאומי ייחלש.
גם בתוך חיזבאללה מתנהל תהליך דומה. המזכ"ל נעים קאסם פועל לארגון מחדש ולריכוז סמכויות, תוך ניסיון לייצב את הארגון לאחר תקופה מטלטלת שבמהלכה חוסל מזכ"ל הארגון חסן נצראללה.
כלפי חוץ הוא דוחה בתוקף דרישות לפירוק נשקו על ידי צבא לבנון ומדגיש את המשך "ההתנגדות", אך במקביל משתמעת נכונות זהירה לבחון את עתיד החזקת הנשק על ידי חזבאללה במסגרת דיאלוג פנימי , בכפוף להפסקת התקיפות הישראליות.
מנגד, פועלת הנהגה פנימית נוקשה יותר, הרואה בעצם החזקת הנשק נכס אסטרטגי שאין לוותר עליו.
תומכי הקו הישן , באיראן ובלבנון מאמצים את "אסטרטגיית ההמתנה" והימנעות מהכרעות בתקווה לשינוי פוליטי בארצות הברית או בישראל, או להסחת דעת אמריקנית עקב משבר עולמי. המשך הסיוע האיראני לחיזבאללה, שעליו הצהירה איראן באחרונה בפומבי, נועד לחזק את המחנה זה ולשדר יציבות.
איראן שואפת להישאר בעלת המפתח לכל הסדרה אזורית. בעיניה, חיזבאללה הוא נכס מיקוח והרתעה, גם לקראת מו"מ עתידי וגם כאופציה לעימות מושהה, איראן שומרת על השפעה ישירה בצמתי ההחלטה של הארגון.
עם זאת, קיימות הערכות סותרות באשר למידת עצמאותו של השיח' נעים קאסם, מזכ"ל חזבאללה, האם הוא מציית לתכתיבים מטהראן או שמקבל החלטות עצמאיות.
המציאות החדשה דוחפת את סוגיית הנשק הבלתי חוקי למרכז הדיון בלבנון, צעדי הממשלה, פריסת הצבא הלבנוני באזורים רגישים ופתיחת ערוצים אזרחיים מול ישראל משנים את כללי המשחק.
בתוך חיזבאללה מתנהל ויכוח חריף,האם מדובר במסלול בלתי נמנע שיש לנהל בזהירות, או באיום אסטרטגי שיש לבלום.
בשורה התחתונה, הזירה נכנסת לשלב ביניים רווי אי־ודאות: לא מלחמה כוללת ולא הסדרה יציבה, אלא מאבק מתמשך על זמן, השפעה והיכולת לעצב מחדש את כללי המשחק.
הזווית הישראלית
מנקודת המבט הישראלית, ההתפתחויות ביחסי איראן עם לבנון והסדקים הפנימיים בתוך חיזבאללה נתפסים כהזדמנות אסטרטגית נדירה שבסופו של דבר תבשיל לטובתה של ישראל.
גורמים ביטחוניים בכירים מזהים שילוב של שחיקה אזורית בציר ההתנגדות, לחץ אמריקני מתמשך על טהראן, וחולשה פוליטית וביטחונית גוברת בזירה הלבנונית , מציאות שמאפשרת לישראל להעמיק את מדיניות ההרתעה שלה מבלי להיגרר לעימות כולל.
במערכת הביטחון מעריכים כי חיזבאללה מצוי כיום בצומת דרכים מסוכנת, מצד אחד, הוא אינו מעוניין במלחמה רחבה שעלולה להוביל לפגיעה אנושה ביכולותיו ובמעמדו בלבנון, מצד שני, הוא אינו מסוגל לוותר בפומבי על נשקו מבלי לערער את יסודות זהותו הג'יהאדיסטית ואת הלגיטימציה הפנימית שלו.
הפער הזה משרת את ישראל, שממשיכה להפעיל לחץ צבאי מדוד, בעיקר באמצעות תקיפות נקודתיות ואכיפה תקיפה של כל חריגה מהבנות הפסקת האש.
בישראל עוקבים מקרוב גם אחר המחלוקות בתוך ההנהגה האיראנית, ורואים בהן סימן לכך שטהראן מתקשה לגבש קו אחיד ביחס לחיזבאללה ולזירה הלבנונית.
ההבחנה בין מחנה פרגמטי המבקש לצמצם חיכוך עם המערב לבין מחנה אידאולוגי הדוגל בשימור העימות, מחזקת את ההערכה בקרב גורמים ביטחוניים בכירים כי איראן תעדיף בשלב זה לנהל את המאבק דרך דחיית עימותים ולא באמצעות הסלמה ישירה.
עם זאת, בישראל מודעים לכך שמדובר בחלון הזדמנויות מוגבל בזמן. ההערכה היא שאם חיזבאללה יצליח לייצב מחדש את שורותיו, לשקם חלק מיכולותיו הצבאיות ולבלום את הלחץ הפנימי בלבנון, הוא עלול לשוב ולפעול מתוך תחושת ביטחון מחודשת.
לכן, האסטרטגיה הישראלית נשענת כיום על שילוב של סבלנות מבצעית, נחישות מדינית ותיאום הדוק עם ממשל טראמפ במטרה לעצב מציאות שבה כל הסדר עתידי בלבנון יכלול, במפורש או במשתמע, צמצום משמעותי של כוחו הצבאי של חיזבאללה והגברת ריבונות המדינה הלבנונית.
ההערכה של גורמי מודיעין במערב היא כי המתיחות הגדולה בין טהראן לביירות אינו רק סיפור של יחסים דיפלומטיים מעורערים, אלא סימן לשינוי עומק במאזן האזורי.
שינוי זה עדיין רחוק מהכרעה, אך הוא מסמן מגמה שבה ציר ההתנגדות אינו עוד מקשה אחת יציבה, אלא מערכת רוויית סתירות ומחלוקות ואלה עשויות, בסופו של דבר, לפעול לטובת האינטרסים הישראליים.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
