מדינת לבנון מסיימת את שנת 2025 כשהיא תלויה בין שני קטבים סותרים, מחד גיסא, רצון מוצהר לייצב את הזירה ולמנוע הידרדרות רחבה, אך מאידך גיסא, מציאות אזורית נפיצה, איומים ישראליים ואזהרות אמריקניות מתמשכים והיעדר מוחלט של ערבויות בינלאומיות מחייבות.
בתוך המתח הזה, לבנון נמצאת בדריכות מיוחדת לקראת פגישת הפסגה היום בפלורידה בין ראש הממשלה נתניהו לנשיא ארצות הברית טראמפ, הנתפסת כנקודת מבחן קריטית לעתיד החזית הצפונית.
על פי גורמים ביטחוניים בכירים, לבנון חוששת שהנשיא טראמפ ייתן אור ירוק לראש הממשלה נתניהו לצאת למבצע צבאי גדול להחלשת חזבאללה מייד לאחר שובו ארצה.
בצמרת השלטון הלבנונית עוקבים מקרוב אחר המסרים שייצאו מהפגישה, ובעיקר אחר השאלה האם טראמפ יאמץ את דרישת נתניהו להרחיב את הפעולה הצבאית בלבנון בטענה שחיזבאללה משקם את יכולותיו, או שמא יעדיף לרסן את ישראל ולאפשר את המשך יישום מנגנון הפיקוח על הפסקת האש.
לקראת הפגישה בין נתניהו לטראמפ נשא אתמול מזכ"ל חזבאללה, השיח' נעים קאסם, נאום שבו חזר על עמדת ארגונו בנושא פירוק הנשק, הוא טען כי פירוק הנשק של ארגונו משרת את ישראל ומהווה "ויתור בחינם" של ממשלת לבנון.
הוא הזהיר כי "ישראל וארה"ב רוצות אפוטרופסות ופירוק הנשק הוא תוכנית ישראלית-אמריקנית ולא הגיוני לאסוף את הנשק תחת המשך תקיפותיה של ישראל בלבנון".
על פי פרשנים לבנוניים, הנשיא ג'וזף עאון וראש הממשלה נוואף סלאם מהמרים על האפשרות שהנשיא טראמפ לא ייתן אור ירוק לנתניהו לצאת למבצע צבאי גדול להחלשת כוחו של חזבאללה ומציגים קו אחיד שהוא חיזוק סמכות המדינה, יישום הדרגתי של עקרון "בלעדיות הנשק" בידי המדינה, וניסיון לדחות את האפשרות של מלחמה כוללת.
אלא שהמציאות מורכבת בהרבה יותר, חרף היעדר עימות רחב, לבנון לא הצליחה לייצר משוואת הרתעה יציבה מול חזבאללה, לא פוליטית ולא ביטחונית.
ישראל ממשיכה לפעול צבאית, בעיקר בדרום לבנון כשהיא מבצעת סיכולים ממוקדים והשמדת תשתיות צבאיות של חזבאללה,בעוד חיזבאללה מסרב להתקדם לעבר פירוק כל תשתיות הטרור שלו ולהסכים גם לשלב השני בתוכנית שאישרה ממשלת לבנון של פירוק תשתיותיו הצבאיות מצפון לליטני, בטענה שאין כל תמריץ או תמורה מדינית למהלך כזה.
כך נוצר מצב שבו לבנון אינה מקיימת את חלקה בהסכמות שהושגו עם הקהילה הבינלאומית, בעוד ישראל פועלת כמעט ללא מגבלות.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי בחלל הזה ממשלת לבנון מנהלת למעשה מדיניות של "ניהול סיכונים" זמני בניסיון למנוע פיצוץ גדול, ללא פתרון שורשי לסוגיית פירוק הנשק של חזבאללה.
לדבריהם,ועדת הפיקוח הבינלאומית על הפסקת האש מתפקדת בעיקר כ"כלי תיעוד והכלה", אך אינה מספקת מנוף לחץ אמיתי על חזבאללה.
על הרקע הזה, החריף בימים האחרונים גם השיח הפנימי בלבנון. בכירים בממסד הדתי־שיעי יצאו במתקפה חריגה נגד ממשלת נוואף סלאם, בטענה שהיא מיישמת תכתיבים אמריקניים ומעניקה ויתורים ביטחוניים לישראל ללא כל הישג מדיני.
מסרים אלה, המשקפים את עמדת "הצמד השיעי" (חזבאללה ותנועת "אמל"), אינם מופנים רק פנימה , אלא גם החוצה, ובעיקר לוושינגטון ערב פגישת טראמפ–נתניהו. מבחינתם, כל התקדמות נוספת ביישום פירוק נשקו של חזבאללה חייבת להיות מלווה בלחץ אמריקאי ברור על ישראל להפסקת האש ולנסיגה מנקודות הגבול היבשתי בין שתי המדינות השנויות במחלוקת.
מנגד, במערב נשמעת עמדה הפוכה לחלוטין, גורמים דיפלומטיים אמריקניים ואירופיים מדגישים כי ארגון חיזבאללה אינו בעמדה שמאפשרת לו להציב תנאים, וכי השלמת פריסת צבא לבנון עד הגבול עם ישראל היא המפתח ללחץ עתידי על ישראל.
לשיטתם, רק לאחר סילוק מוחלט של נשק בלתי־מדינתי, דהיינו הנשק של ארגוני הטרור בלבנון, ניתן יהיה לדבר על ערבויות ביטחוניות או הסדר יציב.
בתוך כך, הזהירות הלבנונית אינה מנותקת מהזירה האזורית הרחבה. האפשרות להסלמה בין ישראל לאיראן מרחפת מעל הכול, וכל דיון אמריקני על תקיפת מתקני גרעין איראניים מציב את חיזבאללה אוטומטית בלב התרחיש.
לדברי גורמים ביטחוניים בכירים, ממשלת לבנון מעריכה כי איראן תתן הוראה לחזבאללה לתקוף את ישראל ברקטות אם ישראל תכה בפרוייקט הטילים הבליסטיים האיראניים, במצב כזה, לבנון עלולה להפוך שוב לשדה משחק אזורי בלי יכולת אמיתית לשלוט בגורלה.
לכן, ממשלת לבנון ממתינה לתוצאות הפגישה בין ראש הממשלה נתניהו לנשיא טראמפ בפלורידה מתוך חרדה אסטרטגית.
תוצאות הפגישה יקבעו האם שנת 2026 תיפתח כהמשך של הפסקת אש שברירית בין ישראל לחזבאללה, או כתחילתו של סבב עימות צבאי חדש.
בינתיים, ממשלת לבנון ממשיכה להלך על חבל דק כשהיא מלאה בחששות מפני העתיד מלווה בלחץ פנימי גובר סביב שאלת פירוק הנשק של חזבאללה ושאר הפלגים הפלסטינים ובראשם חמאס.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
