הנשיא טראמפ העלה את העימות עם איראן מדרגה כאשר הודיע רשמית במכתב לקונגרס כי חידוש התקיפות האמריקניות ב-7 ביולי מהווה פתיחתה של מלחמה חדשה נגד איראן. בכך הוא העניק לעצמו חלון זמן נוסף של שישים יום, שבמהלכו יוכל להמשיך בפעילות צבאית ללא אישור מפורש של הקונגרס, בהתאם לחוק סמכויות המלחמה, כך אומרים גורמים מדיניים בכירים.
להערכתם, מאחורי המהלך המשפטי מסתתרת מציאות מורכבת בהרבה, הנשיא טראמפ מבקש להשיג שלוש מטרות בו זמנית : לפתוח מחדש את מיצרי הורמוז לתנועה חופשית, לכפות על איראן ויתורים אסטרטגיים במשא ומתן, ולהציג הישג ביטחוני משמעותי לקראת בחירות האמצע בחודש נובמבר. השאלה היא האם שלוש המטרות הללו ניתנות להשגה מבלי להיגרר למלחמה ארוכה ויקרה.
ההודעה לקונגרס איננה רק דיווח טכני על פעולות צבאיות. היא נועדה לאפס מחדש את מניין 60 הימים שמעניק החוק לנשיא לנהל מלחמה ללא אישור הקונגרס.
כבר בחודש מאי טענה וושינגטון כי המערכה שהחלה בפברואר הסתיימה, אף שהמצור הימי והחיכוכים עם איראן נמשכו. כעת מוגדרות התקיפות כמלחמה חדשה, מה שמאפשר לטראמפ לדחות את העימות הפוליטי עם הקונגרס לפחות עד תחילת ספטמבר.
להערכת גורמים מדיניים, מדובר במהלך המעניק גמישות מדינית וצבאית, אך גם מהלך שחושף אותו לביקורת גוברת, ככל שהמערכה תימשך ומחירי האנרגיה יאמירו, תגבר השאלה האם מדובר במהלך מוגבל או במלחמה כוללת שנפתחה ללא אישור המחוקקים.
מוקד העימות עם איראן הוא על השליטה במצרי הורמוז, עורק האנרגיה החשוב בעולם, שדרכו עוברים כ־20 אחוזים מתנועת הנפט העולמית, אמש החזיר הנשיא טראמפ את המצור הימי על איראן כדי להגביר את הלחץ הכלכלי עליה.
לטענת טראמפ, מזכר ההבנות שנחתם עם איראן היה "מבחן" שטהרן נכשלה בו, אולם נראה כי מלכתחילה שני הצדדים פירשו את ההסכם באופן שונה לחלוטין.
וושינגטון ראתה במזכר בסיס להסדר רחב יותר, שיכלול הגבלות משמעותיות על תוכנית הגרעין, צמצום פעילות השלוחות האיראניות במזרח התיכון והבטחת חופש השיט במפרץ.
איראן, לעומת זאת, ראתה בו הפוגה טקטית שנועדה לאפשר לה להתאושש צבאית, לשקם את יכולותיה ולהמשיך לבסס את שליטתה בפועל במיצרי הורמוז. מבחינת ההנהגה האיראנית, ההסכם לא חייב ויתורים אסטרטגיים אלא העניק זמן יקר להתארגנות מחדש.
לכן, לא מדובר רק בהפרת ההבנות אלא בפער עמוק יותר, כל צד ייחס להסכם מטרה שונה לחלוטין.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי משמרות המהפכה האיראנים מפגינים ביטחון עצמי רב מכיוון שהם סבורים כי תקיפות אוויריות לבדן אינן מסוגלות להבטיח חופש שיט קבוע במצרי הורמוז, ולכן עליהם להפגין עמידה איתנה עד שהנשיא טראמפ ייכשל.
איראן בנתה במשך עשרות שנים תפיסת לחימה א-סימטרית. היא פיזרה את מערכי הטילים, הכטב"מים, המכ"מים וסוללות החוף בעשרות אתרים, כך שפגיעה באתר אחד אינה משבשת את כלל המערכת. נוסף על כך, יחידות רבות מסוגלות לפעול באופן עצמאי גם ללא הוראות ישירות מטהרן.
לכן, גם לאחר חודשים של תקיפות אמריקניות, איראן עדיין מסוגלת לאיים על כלי השיט במפרץ באמצעות טילים, כטב"מים, מוקשים ימיים וסירות תקיפה מהירות.
לכן, להערכת גורמים ביטחוניים, אם מטרת ארה"ב היא לנטרל לחלוטין את האיום האיראני על מיצרי הורמוז, ייתכן שלא יהיה מנוס מהפעלת כוחות קרקעיים.
המשמעות היא מבצע צבאי עצום שידרוש עשרות אלפי חיילים, חודשים של היערכות, שליטה ברצועות חוף ארוכות והשמדת מאות אתרי שיגור ומחסני נשק. גם לאחר מכן צפויים כוחות אמריקניים להתמודד עם מלחמת גרילה ממושכת.
אפשרות כזו עומדת בסתירה מוחלטת להבטחותיו של טראמפ להימנע ממלחמות קרקעיות יקרות בסגנון עיראק ואפגניסטן.
חלופה אחרת היא הרחבת הליווי הימי של מיכליות נפט באמצעות אוניות מלחמה אמריקניות.
אלא שגם אפשרות זו יקרה ומסובכת. הצי האמריקני קטן כיום משמעותית מכפי שהיה בשנות השמונים, בעוד איראן מחזיקה כיום ביכולות שלא היו לה אז , טילים מדויקים, כטב"מים מתקדמים, מוקשים ימיים ואמצעי לחימה נוספים.
יתרה מכך, די באיום איראני על ערוצי הקשר הימיים כדי להרתיע חברות ספנות וביטוח. במקרים רבים אין צורך אפילו בירי ממשי, עצם החשש מפגיעה מעלה את מחירי הביטוח ומקטין את היקף התנועה במפרץ.
במקביל למאמץ הצבאי, טראמפ מנסה לבנות קואליציה בינלאומית רחבה יותר.
בריטניה כבר החריפה את צעדיה נגד משמרות המהפכה, וצרפת נוקטת קו תקיף יותר כלפי איראן. עם זאת, אף אחת מבעלות הברית של ארה"ב אינה ממהרת לתמוך ברעיון של שליטה אמריקנית בלעדית על מיצרי הורמוז,היעד האמריקני הוא בעיקר חלוקת הנטל , הן מבחינה ביטחונית והן מבחינה כלכלית.
גורם מרכזי נוסף במערכה נגד איראן הוא ישראל, נכון לעכשיו, טראמפ אוסר על ישראל להצטרף ללחימה מכיוון שיועציו אומרים לו כי אם ישראל תצטרף באופן ישיר ללחימה, צפוי העימות להתרחב משמעותית, הן מבחינת היקף היעדים והן מבחינת התגובה האיראנית, כך אומרים גורמים מדיניים.
לעומת זאת, אם ישראל תישאר מחוץ ללחימה הישירה ותאפשר לארה"ב להוביל את המערכה, עשוי טראמפ לשמור על שליטה טובה יותר בהיקף ההסלמה.
השאלה הגדולה היא מה יקרה אם איראן תתקוף את ישראל, במקרה כזה ישראל תהייה חייבת להגן על עצמה ולתקוף באיראן. בינתיים, האיראנים מקפידים להימנע מכך.
גם האיום של טראמפ לפגוע במתקנים מבוצרים במיוחד, כמו האתר התת קרקעי הגרעיני הנקרא "הר המכוש" הסמוך לנתנז, נתפס בעיקר כאמצעי הרתעה ולחץ במשא ומתן, שכן גם תקיפה מוצלחת לא תבטיח את השמדת הידע הגרעיני האיראני.
להערכת גורמים מדיניים בכירים, הנשיא טראמפ נמצא במירוץ נגד הזמן,בסופו של דבר, טראמפ איננו שואף, לפחות בשלב זה, לכיבוש איראן או להפלת המשטר.
יעדיו מצומצמים יותר והם לפתוח את מיצרי הורמוז, להחליש את היכולות הצבאיות של איראן, לכפות עליה ויתורים בסוגיית הגרעין ולהציג הישג פוליטי משמעותי לפני בחירות האמצע בנובמבר.
אלא שהאסטרטגיה הזו ניצבת בפני פרדוקס מובנה. ככל שהלחץ הצבאי יגבר, כך יגדל גם הסיכון להסלמה אזורית, וככל שוושינגטון תנסה להימנע ממלחמה רחבה, כך תתקשה לכפות על איראן שינוי אסטרטגי אמיתי.
לפיכך, התרחיש הסביר ביותר בשלב זה איננו ניצחון מהיר של אחד הצדדים, אלא התמשכותו של עימות בעצימות נמוכה , המשך המצור הימי על איראן, תקיפות, איומים, לחץ כלכלי ומגעים דיפלומטיים , ללא הכרעה ברורה.
60 החדשים שהעניק לעצמו טראמפ אינם מבטיחים פתרון למשבר. ייתכן שהם רק פותחים פרק נוסף במאבק ארוך על השליטה במפרץ הפרסי, מאבק שיקבע לא רק את עתיד יחסי ארה"ב ואיראן, אלא גם את יציבותו של שוק האנרגיה העולמי ואת המערכת האזורית כולה.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
