סבב השיחות השישי בין ישראל ללבנון שנפתח אמש ברומא בחסות אמריקנית, הוא אולי המבחן המשמעותי ביותר מאז גובש הסכם המסגרת בין שתי המדינות, כך אומרים גורמים מדיניים בכירים.
עד כה עסקו הצדדים בעיקר בגיבוש עקרונות ובהצהרות מדיניות, אולם כעת הם נדרשים לעבור לשלב המורכב באמת שהוא יישום ההבנות בשטח.
המעבר הזה חושף את הפערים העמוקים בין מטרותיהם של כל השחקנים המעורבים, בעוד וושינגטון מבקשת לבסס מודל חדש של יציבות ביטחונית בדרום לבנון, ישראל דורשת ערבויות ביטחוניות שימנעו את שיקומו הצבאי של חזבאללה, ממשלת לבנון מבקשת להציג הישג של השבת הריבונות, ואילו חזבאללה רואה במהלך כולו ניסיון לפרק אותו מנשקו באמצעות לחץ מדיני במקום באמצעות מלחמה.
גורמים מדיניים בירושלים אומרים כי האמריקנים מבקשים להוכיח שההסכם עובד,היעד המיידי של הממשל האמריקני הוא להשיג הישג מוחשי שהוא נסיגה ישראלית מוגבלת ממספר כפרים בדרום לבנון ופריסת צבא לבנון במקומם.
מבחינת וושינגטון, מהלך כזה יוכיח כי הסכם המסגרת אינו מסמך תיאורטי בלבד, אלא מנגנון שניתן ליישם בהדרגה. לכן מופעלים בימים האחרונים מאמצים אינטנסיביים על שני הצדדים להשיג הסכמות שיאפשרו להתחיל ביישום מודל "אזורי הפיילוט", שעליו מבוססת התפיסה האמריקנית.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי הסכם המסגרת קבע עקרונות כלליים בלבד, אך הותיר כמעט כל סוגיה מעשית פתוחה למשא ומתן, לוחות הזמנים, סדר הנסיגה, מנגנוני הפיקוח, גבולות האחריות של צבא לבנון והקשר בין הנסיגה הישראלית לבין פירוק התשתיות הצבאיות של חזבאללה.
מאוד ייתכן שדווקא העמימות הזאת, שאיפשרה את חתימת ההסכם, עלולה כעת להפוך למכשול המרכזי ביישומו. פרשנים בלבנון אומרים כי נשיא לבנון, ג'וזף עאון, השקיע הון פוליטי רב בהצלחת המסלול המדיני. מבחינתו, הסכם המסגרת עם ישראל הוא הרבה יותר מהסדר ביטחוני, מדובר בניסיון להשיב למדינה הלבנונית את הסמכות שהיא איבדה במשך שנים בדרום המדינה.
לכן הוא מדגיש שוב ושוב כי רק המדינה וצבאה מסוגלים להגן על לבנון, וכי הדרך להשבת השטחים, להחזרת העקורים, לשחרור האסירים ולהנעת השיקום עוברת דרך משא ומתן ולא במלחמה.
אלא שעאון זקוק להישג מהיר, ללא נסיגה ישראלית ראשונית שתמחיש לציבור הלבנוני כי ההסכם מניב תוצאות,הוא יתקשה להצדיק את המדיניות שהוא מוביל מול הביקורת החריפה מבית.
לכן,נשיאות לבנון הודיעה כי המשלחת קיבלה הנחיות "לדרוש את תחילתה המיידית של נסיגת כוחות ישראל משני אזורי הפיילוט לפני כל דיון נוסף".
גורמים ביטחוניים אומרים כי בעוד נשיא לבנון רואה ביישום הסכם המסגרת הזדמנות לחיזוק המדינה, חזבאללה רואה בו איום אסטרטגי.
מבחינת הארגון, סוגיית הנסיגה הישראלית הפכה לכלי לחץ שנועד לכפות בהדרגה את פירוקו מנשקו. לכן הוא תוקף את עצם הקישור בין יישום ההסכם לבין הרחבת שליטת צבא לבנון בדרום, וטוען כי מדובר בניסיון להשיג באמצעים מדיניים את מה שישראל לא הצליחה להשיג בשדה הקרב.
הנהגת חזבאללה מבינה היטב כי אם צבא לבנון יתבסס בדרום בחסות אמריקנית ובגיבוי בינלאומי, יתחיל תהליך ארוך של צמצום חופש הפעולה של הארגון. לכן היא מבקשת לבלום כבר עכשיו כל תקדים שעלול להפוך בעתיד למציאות קבועה.
לדברי גורמים ביטחוניים בכירים,למרות החשיבות המדינית של השיחות, ההכרעה האמיתית לא תתקבל סביב שולחן הדיונים ברומא אלא בדרום לבנון.
השאלה אינה אם הצדדים יצליחו לנסח עוד מסמך או לפרסם עוד הודעה משותפת, אלא האם ניתן יהיה ליישם בשטח מודל שבו צבא לבנון מחליף בהדרגה את צה"ל, מבלי שהדבר יוביל לעימות עם חזבאללה.
זהו האתגר הגדול של הסכם המסגרת, הוא נועד לסיים את העימות הישיר בין ישראל ללבנון, אך הוא גם עלול לפתוח במקומו מאבק פנימי על שאלת הריבונות ועל עתידו של חזבאללה.
לכן סבב השיחות השישי הוא הרבה יותר מעוד פגישה דיפלומטית. הוא יסמן האם ניתן להתחיל ליישם את ההסכם, או שמא יתברר כי הפער בין המדינה הלבנונית לבין חזבאללה גדול מכדי לאפשר את מימושו.
אם זה יקרה, הסכם המסגרת עלול להישאר הישג מדיני על הנייר בלבד, בעוד המציאות בשטח תמשיך להיות מוכתבת על ידי מאזן הכוחות ולא על ידי ההסכמות שנחתמו.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
