הפגיעה הכלכלית והצבאית באיראן עשויה להצית מחדש את גל המחאה נגד המשטר, אך מנגנוני הדיכוי, הלכידות הפנימית והתמיכה האזורית ממשיכים לבלום את הסיכוי להפלת המשטר, גם כאשר וושינגטון וירושלים מהמרות על זעם הרחוב
הפער בין שאיפת המערב להכרעה לבין האסטרטגיה האיראנית של "ניצחון דרך הישרדות" מסביר מדוע המלחמה מתארכת ומדוע כניעה אינה עומדת על הפרק.
חזבאללה התאושש במהירות מחיסול חסן נצראללה וממבצע הביפרים, והערכת חולשתו בישראל, בזירה הבינלאומית והבינערבית התבררה כמוטעית, בעוד הארגון משקם את כוחותיו ומחזיר לעצמו את עוצמתו הצבאית והפוליטית בלבנון.
למרות הפגיעה הקשה בצמרת האיראנית והצהרתו של הנשיא טראמפ על “שינוי משטר”, גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי המשטר לא קרס, מנגנוני הכוח ממשיכים לפעול, ומדובר בערעור משמעותי אך לא בהחלפת המשטר.
המעבר לשלטון צבאי־ביטחוני-כיצד מינוי מוג'תבא ח'מינאי ומחויבות משמרות המהפכה משנים את מאזן הכוחות באיראן ומצמצמים את השפעת הממסד הדתי.
חיסול עלי רזא תנגסירי מפקד חיל הים האיראני והמטה שלו במתקפה בבנדר עבאס פוגעים בלחץ הימי האיראני במיצרי הורמוז ומסייעים לארה"ב ולבעלות בריתה במאמץ לפתיחת המעברים הימיים.
מינוי אסטרטגי במועצה לביטחון לאומי באיראן- מוחמד באקר ד'ו אלקדר, האיש שמכיר את המערכת מבפנים, נבחר לנהל את המשטר האיראני בעיתות חירום, המהלך משקף את העדפת ההנהגה לאנשי כוח נאמנים ומיומנים לשמירה על יציבות המדינה מול לחצים חיצוניים ופנימיים
בירושלים מעריכים כי יו"ר הפרלמנט האיראני מוחמד קאליבאף הפך לשחקן מפתח לא רק בזירה הפנימית אלא גם בערוץ המגעים מול ארה"ב, אך רואים בו אגוז קשה וחלק מהבעיה ולא מהפתרון, במיוחד לנוכח קשריו ההדוקים למשמרות המהפכה.
האם חזרתו האפשרית של רזא פהלווי לאיראן תוכל להפוך לזרז להפלת המשטר, או שתישאר מהלך סמלי מול עוצמת מנגנוני הביטחון והיעדר בסיס כוח פנימי?
הזירה התודעתית הפכה לאחד משדות הקרב המרכזיים של העימות האזורי, חיסולם של שחקני מפתח במכונת התעמולה של איראן ושלוחותיה יוצר ואקום תקשורתי, מערער את יכולת גיבוש הנרטיב ומחליש את השפעת ציר ההתנגדות על דעת הקהל והמערכת האזורית.
הפגיעה הכלכלית והצבאית באיראן עשויה להצית מחדש את גל המחאה נגד המשטר, אך מנגנוני הדיכוי, הלכידות הפנימית והתמיכה האזורית ממשיכים לבלום את הסיכוי להפלת המשטר, גם כאשר וושינגטון וירושלים מהמרות על זעם הרחוב
הפער בין שאיפת המערב להכרעה לבין האסטרטגיה האיראנית של "ניצחון דרך הישרדות" מסביר מדוע המלחמה מתארכת ומדוע כניעה אינה עומדת על הפרק.
חזבאללה התאושש במהירות מחיסול חסן נצראללה וממבצע הביפרים, והערכת חולשתו בישראל, בזירה הבינלאומית והבינערבית התבררה כמוטעית, בעוד הארגון משקם את כוחותיו ומחזיר לעצמו את עוצמתו הצבאית והפוליטית בלבנון.
למרות הפגיעה הקשה בצמרת האיראנית והצהרתו של הנשיא טראמפ על “שינוי משטר”, גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי המשטר לא קרס, מנגנוני הכוח ממשיכים לפעול, ומדובר בערעור משמעותי אך לא בהחלפת המשטר.
המעבר לשלטון צבאי־ביטחוני-כיצד מינוי מוג'תבא ח'מינאי ומחויבות משמרות המהפכה משנים את מאזן הכוחות באיראן ומצמצמים את השפעת הממסד הדתי.
חיסול עלי רזא תנגסירי מפקד חיל הים האיראני והמטה שלו במתקפה בבנדר עבאס פוגעים בלחץ הימי האיראני במיצרי הורמוז ומסייעים לארה"ב ולבעלות בריתה במאמץ לפתיחת המעברים הימיים.
מינוי אסטרטגי במועצה לביטחון לאומי באיראן- מוחמד באקר ד'ו אלקדר, האיש שמכיר את המערכת מבפנים, נבחר לנהל את המשטר האיראני בעיתות חירום, המהלך משקף את העדפת ההנהגה לאנשי כוח נאמנים ומיומנים לשמירה על יציבות המדינה מול לחצים חיצוניים ופנימיים
בירושלים מעריכים כי יו"ר הפרלמנט האיראני מוחמד קאליבאף הפך לשחקן מפתח לא רק בזירה הפנימית אלא גם בערוץ המגעים מול ארה"ב, אך רואים בו אגוז קשה וחלק מהבעיה ולא מהפתרון, במיוחד לנוכח קשריו ההדוקים למשמרות המהפכה.
האם חזרתו האפשרית של רזא פהלווי לאיראן תוכל להפוך לזרז להפלת המשטר, או שתישאר מהלך סמלי מול עוצמת מנגנוני הביטחון והיעדר בסיס כוח פנימי?
הזירה התודעתית הפכה לאחד משדות הקרב המרכזיים של העימות האזורי, חיסולם של שחקני מפתח במכונת התעמולה של איראן ושלוחותיה יוצר ואקום תקשורתי, מערער את יכולת גיבוש הנרטיב ומחליש את השפעת ציר ההתנגדות על דעת הקהל והמערכת האזורית.
