עסקת הגז האחרונה בין מצרים לישראל, בהיקף של 35 מיליארד דולר עד 2040, שנחתמה ב-7 באוגוסט, עוררה סערה ציבורית ופוליטית במצרים ובמדינות ערב במיוחד על רקע המלחמה הנמשכת של ישראל נגד חמאס ברצועת עזה והעובדה שכוחות צה"ל כבשו את מעבר רפיח ואת "ציר פילדלפי" על גבול הרצועה עם מצרים.
מבחינת ישראל מדובר בעסקה היסטורית שמחזקת את מעמדה האזורי של ישראל דווקא בתקופה שמעמדה בעולם התערער בגלל המלחמה הנמשכת ברצועת עזה ובעוד כמה מדינות בעולם מכירות במדינה פלסטינית עצמאית.
ממשלת מצרים, באמצעות דוברים רשמיים במשרד האנרגיה והנפט, וכן באמצעות אחד משרי הנפט לשעבר, טוענת כי העסקה אינה נושאת אופי פוליטי אלא מסחרי, וכי היא מניבה רווחים למצרים על ידי פיצוי על מחסור חמור באנרגיה, אספקת גז קרובה גיאוגרפית וזולה יותר, ושימוש בתשתיות קיימות. לטענתם, העסקה מסייעת למצרים בקידום שאיפתה להפוך למרכז אזורי למסחר בגז.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי המחסור החמור באנרגיה במצרים יצר תלות ממשית בישראל, הן לצורכי צריכה מקומית והן לעמידה בהסכמי יצוא עם ירדן וקפריסין.
ביטחון האנרגיה מצטרף לביטחון תזונתי, ביטחון מים, ביטחון גבולות וביטחון חברתי, ולכן שמירה עליו היא משימה חיונית עבור הממשלה המצרית.
לכך יש להוסיף את החשש הגדול של נשיא מצרים א-סיסי מהדרדרות המצב הכלכלי במצרים, דבר שיערער את יציבות שלטונו, לכן, למרות הביקורת מבית והביקורת במדינות ערב על העסקה, נשיא מצרים החליט לחתום עליה כדי לשמור על יציבות משטרו.
העסקה הנוכחית, בהיקף של 35 מיליארד דולר עד 2040, היא הגדולה ביותר בהיסטוריה של יצוא הגז הישראלי, והופכת את ישראל לספקית המרכזית של מצרים לגז טבעי, על אף שבעבר מצרים ייצאה גז לישראל.
מצרים אינה יכולה לבטל את ההסכם או להימנע מקניית הכמויות שנקבעו, שכן היא תחויב בתשלום בכל מקרה.
מבחינה היסטורית, ישראל ניצלה את משאבי חצי האי סיני, כולל נפט, פחם ומשאבי דגה ומינרלים, לאחר כיבושו במהלך מלחמת ששת הימים בשנת 1967, ותכננה אותם לטובתה תוך מניעת פיתוח עצמאי מצרי.
לאחר נסיגת ישראל מחצי האי סיני בעקבות הסכם השלום, מצרים הצליחה לנצל את משאביה רק לזמן קצר ולא הקימה בסיס חזק לביטחון אנרגטי.
כיום, מצרים תלויה בייבוא גז ישראלי, מה שמציב אותה במצב של פגיעות כלכלית משמעותית.
למרות שגורמים מצריים רשמיים מנסים להציג את העסקה לא כהסכם חדש אלא כ"תיקון" להסכם שנחתם ב-2019, הרי שממדיה העצומים , הגדולים ביותר בהיסטוריית יצוא הגז של ישראל , מעידים על תלות הולכת וגוברת של מצרים בישראל לצורך סיפוק צורכי האנרגיה שלה.
גורמים מדיניים בירושלים אומרים כי העסקה משרתת את האינטרסים של שתי המדינות למרות המתיחות הקשה ביחסים ביניהן שהתגברה מאז ה-7 באוקטובר 2023.
גורמים מדיניים בירושלים אומרים כי עבור נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי, העסקה מבטיחה אנרגיה הדרושה למניעת חוסר יציבות פנימית שעלול להפיל את שלטונו ואילו ממשלת ישראל נהנית מרווחים עצומים, מאספקת הכנסות לטווח ארוך, מהתחזקות מעמדה של ישראל כשחקן אנרגיה מרכזי במזרח הים התיכון וכי העסקה מסמלת מעין "ניצחון אסטרטגי" ישראלי על מצרים במאזן הכוחות האזורי.
מצרים חתמה על העסקה כמי שקפאה שד, המצוקה הקשה במצרים בתחום ייצור החשמל עוררה זעם ציבורי רחב, במהלך חודשי הקיץ היו הפסקות חשמל תכופות שפגעו בכלכלה המצרית ועוררו את הכעס ברחוב המצרי כלפי הממשלה, דבר שנוצל על ידי תנועת האופוזיציה הגדולה "האחים המוסלמים" כדי לנגח את משטרו של הנשיא א-סיסי.
המשטר המצרי מבין היטב כי היציבות הפוליטית כרוכה ישירות באספקת חשמל סדירה. ראש הממשלה מוסטפא מדבולי אף הודה בשנה שעברה כי מניעת הפסקות חשמל היא הכרח קיומי.
גורמים מדיניים בכירים אומרים כי עסקת הגז עם מצרים מספקת לישראל מנוף לחץ מדיני וכלכלי על מצרים, התלות המצרית באנרגיה מישראל מגבילה את היכולת שלה להפעיל לחץ על ישראל,ישראל יכולה, במקרה הצורך, לעצור את אספקת הגז למצרים מסיבות ביטחוניות או מדיניות ולטעון לקשיי תפעול.
השאלה הגדולה שנותרה פתוחה היא האם הדרג המדיני ישכיל לנצל את התלות המצרית הזו בישראל כדי להגביר את הלחץ המצרי על חמאס בכל הקשור לשחרור כל החטופים הישראלים, מיטוט שלטון חמאס ברצועה ופירוק ארגון הטרור מנשקו.
הערה: פורסם לראשונה ב"אפוק"
