פרשנים במפרץ אומרים כי ההנהגה האיראנית נוהגת בטיפשות ובוחרת במדיניות "האדמה החרוכה" מול שכנותיה במפרץ, ומחליטה להרוס אותן על היושבים בהן,לדבריהם ההחלטה הזו מייצגת עיוורון
האם חזרתו האפשרית של רזא פהלווי לאיראן תוכל להפוך לזרז להפלת המשטר, או שתישאר מהלך סמלי מול עוצמת מנגנוני הביטחון והיעדר בסיס כוח פנימי?
המתקפות על איראן והלחץ הגובר מצד ארה"ב וישראל דוחקים את החות'ים להכרעה אסטרטגית בין נאמנות לציר ההתנגדות לבין שיקולי הישרדות פנימיים, כשברקע מחלוקות בתוך הנהגתם, מגבלות צבאיות וכלכליות, ואיום ממשי להידרדרות לעימות ישיר שיטלטל את מאזן הכוחות האזורי.
העימות הצבאי הפך למלחמת התשה אזורית, שבה איראן מנצלת את קלף האנרגיה ומיצרי הורמוז כדי להגביל את ארה"ב וישראל, להציב אותן בפני דילמות קשות בין הסלמה להפסקת המלחמה, ולעצב מחדש את מאזן הכוחות באזור.
העימות המתמשך עם איראן חושף את חולשות מערכי ההגנה של מדינות המפרץ ומאיץ דיון מחודש בהקמת ברית ביטחונית אזורית בסגנון נאט״ו, אך הפערים הפוליטיים, חוסר התיאום המבצעי והספקות לגבי מחויבות ארצות הברית מציבים סימני שאלה כבדים לגבי היכולת להפוך את החזון למציאות.
למרות התלות הכלכלית העמוקה של איראן במדינות המפרץ, ההנהגה האיראנית מהמרת על הסלמה צבאית נגדן כדי להפעיל לחץ אזורי ובינלאומי להפסקת המלחמה.
צרפת ונשיא לבנון מנסים לפתוח ערוץ מדיני בין ירושלים לביירות כדי למנוע מלחמה רחבה, אך חיזבאללה מתנגד וישראל מתכננת לחימה של כמה שבועות והרחבת הנוכחות הצבאית של צה"ל בדרום לבנון.
המאבק על מיצרי הורמוז הופך לזירת העימות המרכזית בין איראן לארה"ב, כאשר טהראן מנסה למנף את שליטתה בצומת האנרגיה החשוב בעולם כדי ללחוץ על הכלכלה הגלובלית, להרתיע את המערב ולהבטיח את הישרדות המשטר.
איראן על סף קריסה? סדקים בצמרת השלטון, לחצים צבאיים חיצוניים ואיום התקוממות פנימית מציבים את טהראן בפני צומת דרכים גורלי.
העימות הצבאי בין איראן לבין ארה"ב וישראל מציב את מדינות המפרץ בפני מבחן אסטרטגי חסר תקדים. המציאות החדשה מחייבת אותן לחשב מחדש את תפיסת הביטחון שלהן.
פרשנים במפרץ אומרים כי ההנהגה האיראנית נוהגת בטיפשות ובוחרת במדיניות "האדמה החרוכה" מול שכנותיה במפרץ, ומחליטה להרוס אותן על היושבים בהן,לדבריהם ההחלטה הזו מייצגת עיוורון
האם חזרתו האפשרית של רזא פהלווי לאיראן תוכל להפוך לזרז להפלת המשטר, או שתישאר מהלך סמלי מול עוצמת מנגנוני הביטחון והיעדר בסיס כוח פנימי?
המתקפות על איראן והלחץ הגובר מצד ארה"ב וישראל דוחקים את החות'ים להכרעה אסטרטגית בין נאמנות לציר ההתנגדות לבין שיקולי הישרדות פנימיים, כשברקע מחלוקות בתוך הנהגתם, מגבלות צבאיות וכלכליות, ואיום ממשי להידרדרות לעימות ישיר שיטלטל את מאזן הכוחות האזורי.
העימות הצבאי הפך למלחמת התשה אזורית, שבה איראן מנצלת את קלף האנרגיה ומיצרי הורמוז כדי להגביל את ארה"ב וישראל, להציב אותן בפני דילמות קשות בין הסלמה להפסקת המלחמה, ולעצב מחדש את מאזן הכוחות באזור.
העימות המתמשך עם איראן חושף את חולשות מערכי ההגנה של מדינות המפרץ ומאיץ דיון מחודש בהקמת ברית ביטחונית אזורית בסגנון נאט״ו, אך הפערים הפוליטיים, חוסר התיאום המבצעי והספקות לגבי מחויבות ארצות הברית מציבים סימני שאלה כבדים לגבי היכולת להפוך את החזון למציאות.
למרות התלות הכלכלית העמוקה של איראן במדינות המפרץ, ההנהגה האיראנית מהמרת על הסלמה צבאית נגדן כדי להפעיל לחץ אזורי ובינלאומי להפסקת המלחמה.
צרפת ונשיא לבנון מנסים לפתוח ערוץ מדיני בין ירושלים לביירות כדי למנוע מלחמה רחבה, אך חיזבאללה מתנגד וישראל מתכננת לחימה של כמה שבועות והרחבת הנוכחות הצבאית של צה"ל בדרום לבנון.
המאבק על מיצרי הורמוז הופך לזירת העימות המרכזית בין איראן לארה"ב, כאשר טהראן מנסה למנף את שליטתה בצומת האנרגיה החשוב בעולם כדי ללחוץ על הכלכלה הגלובלית, להרתיע את המערב ולהבטיח את הישרדות המשטר.
איראן על סף קריסה? סדקים בצמרת השלטון, לחצים צבאיים חיצוניים ואיום התקוממות פנימית מציבים את טהראן בפני צומת דרכים גורלי.
העימות הצבאי בין איראן לבין ארה"ב וישראל מציב את מדינות המפרץ בפני מבחן אסטרטגי חסר תקדים. המציאות החדשה מחייבת אותן לחשב מחדש את תפיסת הביטחון שלהן.
