כיצד רואים בישראל את המשך המלחמה נגד איראן ואת אפשרות הפלת המשטר באמצעות שילוב של כוח צבאי וגל מחאה ברחובות?
המשטר בטהראן נע בין חשש מהסכם משפיל לבין היערכות לעימות צבאי עם ארה"ב, "משמרות המהפכה" מעריכים כי ניתן לספוג תקיפה אך מזהירים מפני כניעה שתערער את יסודות השלטון, ובצל המו"מ בעומאן מתרחב גל המעצרים במחנה הרפורמיסטי והעולם הערבי מפוצל מאחורי הקלעים.
התקיפה האמריקנית באיראן מתעכבת לא בשל מגבלות צבאיות, אלא בשל החשש מהתלקחות אזורית רחבה, מהתחזקות "משמרות המהפכה" כגורם שלטוני דומיננטי, ומפגיעה חמורה ביציבות שוקי האנרגיה והכלכלה העולמית.
בין רחוב זועם למערכת הגנה פנימית חסינה, גל המחאה נבלם בזכות מבנה משטר ההיאתולות, וארצות הברית וישראל נערכות לסבב עימות צבאי נוסף מול איראן, הפעם כדי לזעזע את המשטר.
הלחץ הצבאי והמדיני האמריקני, המשבר הכלכלי והמחאה העממית מערערים את יסודות הרפובליקה האסלאמית, ובירושלים ובוושינגטון מעריכים כי גם אם המשטר לא יקרוס, הוא ייאלץ לעבור שינוי עומק מבני ואף לוותר על מודל "שלטון חכם ההלכה".
הבן הגולה של השאה מנסה למצב את עצמו מחו"ל כמנהיג המחאה ופונה לעזרה מהמערב, אולם, להערכת גורמים ביטחוניים בכירים הוא נהנה מתמיכה חלקית בלבד באיראן ואין לו כרגע בסיס עממי מוצק להוביל שינוי שלטוני.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי גל המחאה באיראן שינה את כללי המשחק ואיראן נכנסה לעידן חדש של חוסר יציבות שעשוי להפיל את המשטר. להערכתם, גל המחאה לא ידעך בימים הקרובים והמפגינים מצפים לסיוע צבאי אמריקני מהנשיא טראמפ, דבר שייתן רוח גבית להמשיך בהפגנות בעוצמה.
גל המחאה באיראן מתגבר וישראל עוקבת מקרוב אחר ההתפתחויות וערוכה גם לאפשרות של הפתעה מצד המשטר האיראני.
ההערכה בישראל היא כי גל המחאה מתחיל להוות סכנה למשטר, אולם המנהיג העליון עלי ח'מינאי נחוש לדכא את המחאה ולשמור על כסאו, בינתיים, כל גופי הביטחון באיראן שומרים על כוחם.
המחאה באיראן מתרחבת אך המשטר מגלה זהירות בדיכוי המפגינים ולוקח ברצינות את אזהרות הנשיא טראמפ מחשש לתקיפה אמריקנית. גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי למרות עליית המדרגה בהפגנות, המשטר האיראני מחזיק מעמד ואינו קרוב לקריסה.
באיראן נמשך גל מחאות חסר תקדים נגד המשטר, הכלכלה קרסה והרחוב האיראני קובע את קצב ההפגנות אבל הן עדיין לא מסכנות את המשטר. המשטר עוסק בעיקר בהכלת המחאה ונראה כי היא תמשך עוד זמן רב ללא הכרעה, המחאה עדיין סובלת מהיעדר הנהגה מאוחדת, פיצול דרישות וחוסר בתשתית פוליטית מסודרת , גורמים שמקשים על תרגום הזעם הציבורי למהפכה של ממש.
כיצד רואים בישראל את המשך המלחמה נגד איראן ואת אפשרות הפלת המשטר באמצעות שילוב של כוח צבאי וגל מחאה ברחובות?
המשטר בטהראן נע בין חשש מהסכם משפיל לבין היערכות לעימות צבאי עם ארה"ב, "משמרות המהפכה" מעריכים כי ניתן לספוג תקיפה אך מזהירים מפני כניעה שתערער את יסודות השלטון, ובצל המו"מ בעומאן מתרחב גל המעצרים במחנה הרפורמיסטי והעולם הערבי מפוצל מאחורי הקלעים.
התקיפה האמריקנית באיראן מתעכבת לא בשל מגבלות צבאיות, אלא בשל החשש מהתלקחות אזורית רחבה, מהתחזקות "משמרות המהפכה" כגורם שלטוני דומיננטי, ומפגיעה חמורה ביציבות שוקי האנרגיה והכלכלה העולמית.
בין רחוב זועם למערכת הגנה פנימית חסינה, גל המחאה נבלם בזכות מבנה משטר ההיאתולות, וארצות הברית וישראל נערכות לסבב עימות צבאי נוסף מול איראן, הפעם כדי לזעזע את המשטר.
הלחץ הצבאי והמדיני האמריקני, המשבר הכלכלי והמחאה העממית מערערים את יסודות הרפובליקה האסלאמית, ובירושלים ובוושינגטון מעריכים כי גם אם המשטר לא יקרוס, הוא ייאלץ לעבור שינוי עומק מבני ואף לוותר על מודל "שלטון חכם ההלכה".
הבן הגולה של השאה מנסה למצב את עצמו מחו"ל כמנהיג המחאה ופונה לעזרה מהמערב, אולם, להערכת גורמים ביטחוניים בכירים הוא נהנה מתמיכה חלקית בלבד באיראן ואין לו כרגע בסיס עממי מוצק להוביל שינוי שלטוני.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי גל המחאה באיראן שינה את כללי המשחק ואיראן נכנסה לעידן חדש של חוסר יציבות שעשוי להפיל את המשטר. להערכתם, גל המחאה לא ידעך בימים הקרובים והמפגינים מצפים לסיוע צבאי אמריקני מהנשיא טראמפ, דבר שייתן רוח גבית להמשיך בהפגנות בעוצמה.
גל המחאה באיראן מתגבר וישראל עוקבת מקרוב אחר ההתפתחויות וערוכה גם לאפשרות של הפתעה מצד המשטר האיראני.
ההערכה בישראל היא כי גל המחאה מתחיל להוות סכנה למשטר, אולם המנהיג העליון עלי ח'מינאי נחוש לדכא את המחאה ולשמור על כסאו, בינתיים, כל גופי הביטחון באיראן שומרים על כוחם.
המחאה באיראן מתרחבת אך המשטר מגלה זהירות בדיכוי המפגינים ולוקח ברצינות את אזהרות הנשיא טראמפ מחשש לתקיפה אמריקנית. גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי למרות עליית המדרגה בהפגנות, המשטר האיראני מחזיק מעמד ואינו קרוב לקריסה.
באיראן נמשך גל מחאות חסר תקדים נגד המשטר, הכלכלה קרסה והרחוב האיראני קובע את קצב ההפגנות אבל הן עדיין לא מסכנות את המשטר. המשטר עוסק בעיקר בהכלת המחאה ונראה כי היא תמשך עוד זמן רב ללא הכרעה, המחאה עדיין סובלת מהיעדר הנהגה מאוחדת, פיצול דרישות וחוסר בתשתית פוליטית מסודרת , גורמים שמקשים על תרגום הזעם הציבורי למהפכה של ממש.
