ישראל החלה בדיונים עם ממשל ביידן על היום שאחרי המלחמה ברצועת עזה.
למרות התנגדותה הפומבית של ישראל לשליטה אפשרית של הרש"פ ברצועה, לא תהייה לה ברירה והיא תסכים לכך בתנאי שהרש"פ תעבור רפורמה יסודית.
ממשל ביידן נתקל בהתנגדות של ממשלת נתניהו ושל הרש"פ להקים "רש"פ מחודשת" שתשלוט ברצועת עזה אחרי המלחמה. הממשל מנותק מהמציאות, גם ישראל וגם הרש"פ אינן מקבלות את החזון שלו לגבי עתיד רצועת עזה ומחמוד עבאס חושש לאבד את שלטונו.
צה"ל יכבוש בקרוב את "ציר פילדלפי" על גבול רצועת עזה עם מצרים שמשמש להברחות אמצעי לחימה ממצרים לרצועת עזה. מצרים מכחישה קיום מנהרות הברחה מתחת לציר הזה אך גורמי הביטחון אומרים כי זהו ציר ההברחות העיקרי של הנשק שבידי חמאס.
חיסולו בדמשק של ריזא מוסאווי, בכיר במשמרות המהפכה האיראניים, נתפס במזרח התיכון כאזהרה ישראלית לאיראן ולסוריה. איראן חצתה את הקווים האדומים במאבקה נגד ישראל והיא צריכה להבין כי ידה של ישראל היא ארוכה והיא תגבה ממנה מחיר.
ההצעה להגלות את הצמרת הצבאית של חמאס בראשות יחיא סינוואר למדינה בחו"ל אינה מעשית והיא מהווה פרס לטרור. השאיפה הישראלית צריכה להיות חיסולם הפיזי של יחיא סינוואר ומוחמד דף, השניים אחראים למותם של מאות ישראלים ואלפי פלסטינים והם בני מוות.
ממשלות ישראל הקפיאו במשך שנים את החיסולים הממוקדים של ראשי חמאס והעניקו להם חסינות למרות המלצות השב"כ והמוסד. הקונספציה הישראלית כי "חמאס מורתע" גרמה לישראל לוותר על כלי נשק חשוב נגד הטרור.
הגיעה העת להתעורר.
הבעיה המרכזית של צה"ל במלחמה נגד חמאס היא ההסתתרות של אלפי המחבלים והנהגתם הצבאית במנהרות חפורות עמוק באדמה. הגיעה העת לשקול את עצירת הסיוע ההומניטרי והדלק לרצועה כדי לאלץ את המחבלים לצאת ממקום המחבוא שלהם.
המלחמה ברצועת עזה מאפשרת לכוחות צה"ל חופש פעולה מלא בפעילות נגד מוקדי הטרור ביהודה ושומרון. מאז תחילת המלחמה ברצועת עזה, צה"ל הסיר את הכפפות ומטפל ביד קשה במחנות הפליטים ובראשם במחנה ג'נין שמוביל את פעילות הטרור.
הרש"פ מתנגדת לדרישה האמריקנית לעריכת רפורמות מקיפות במבנה שלה והחלשת כוחו הפוליטי של מחמוד עבאס. ממשל ביידן יצטרך להפעיל לחץ כבד על יו"ר הרש"פ כדי שדרישותיו יתקבלו, מחמוד עבאס ינסה להתחמק.
היועץ לביטחון לאומי צחי הנגבי פירסם מאמר בעיתון סעודי המפרט את הראייה הישראלית של רצועת עזה אחרי המלחמה ואת אופי ההנהגה שצריכה לשלוט בה. התפיסה הישראלית שמוצגת במאמר היא נאיבית ומנותקת מהמציאות העזתית, תושבי הרצועה לא יוותרו על הקווים האדומים שלהם.
ישראל החלה בדיונים עם ממשל ביידן על היום שאחרי המלחמה ברצועת עזה.
למרות התנגדותה הפומבית של ישראל לשליטה אפשרית של הרש"פ ברצועה, לא תהייה לה ברירה והיא תסכים לכך בתנאי שהרש"פ תעבור רפורמה יסודית.
ממשל ביידן נתקל בהתנגדות של ממשלת נתניהו ושל הרש"פ להקים "רש"פ מחודשת" שתשלוט ברצועת עזה אחרי המלחמה. הממשל מנותק מהמציאות, גם ישראל וגם הרש"פ אינן מקבלות את החזון שלו לגבי עתיד רצועת עזה ומחמוד עבאס חושש לאבד את שלטונו.
צה"ל יכבוש בקרוב את "ציר פילדלפי" על גבול רצועת עזה עם מצרים שמשמש להברחות אמצעי לחימה ממצרים לרצועת עזה. מצרים מכחישה קיום מנהרות הברחה מתחת לציר הזה אך גורמי הביטחון אומרים כי זהו ציר ההברחות העיקרי של הנשק שבידי חמאס.
חיסולו בדמשק של ריזא מוסאווי, בכיר במשמרות המהפכה האיראניים, נתפס במזרח התיכון כאזהרה ישראלית לאיראן ולסוריה. איראן חצתה את הקווים האדומים במאבקה נגד ישראל והיא צריכה להבין כי ידה של ישראל היא ארוכה והיא תגבה ממנה מחיר.
ההצעה להגלות את הצמרת הצבאית של חמאס בראשות יחיא סינוואר למדינה בחו"ל אינה מעשית והיא מהווה פרס לטרור. השאיפה הישראלית צריכה להיות חיסולם הפיזי של יחיא סינוואר ומוחמד דף, השניים אחראים למותם של מאות ישראלים ואלפי פלסטינים והם בני מוות.
ממשלות ישראל הקפיאו במשך שנים את החיסולים הממוקדים של ראשי חמאס והעניקו להם חסינות למרות המלצות השב"כ והמוסד. הקונספציה הישראלית כי "חמאס מורתע" גרמה לישראל לוותר על כלי נשק חשוב נגד הטרור.
הגיעה העת להתעורר.
הבעיה המרכזית של צה"ל במלחמה נגד חמאס היא ההסתתרות של אלפי המחבלים והנהגתם הצבאית במנהרות חפורות עמוק באדמה. הגיעה העת לשקול את עצירת הסיוע ההומניטרי והדלק לרצועה כדי לאלץ את המחבלים לצאת ממקום המחבוא שלהם.
המלחמה ברצועת עזה מאפשרת לכוחות צה"ל חופש פעולה מלא בפעילות נגד מוקדי הטרור ביהודה ושומרון. מאז תחילת המלחמה ברצועת עזה, צה"ל הסיר את הכפפות ומטפל ביד קשה במחנות הפליטים ובראשם במחנה ג'נין שמוביל את פעילות הטרור.
הרש"פ מתנגדת לדרישה האמריקנית לעריכת רפורמות מקיפות במבנה שלה והחלשת כוחו הפוליטי של מחמוד עבאס. ממשל ביידן יצטרך להפעיל לחץ כבד על יו"ר הרש"פ כדי שדרישותיו יתקבלו, מחמוד עבאס ינסה להתחמק.
היועץ לביטחון לאומי צחי הנגבי פירסם מאמר בעיתון סעודי המפרט את הראייה הישראלית של רצועת עזה אחרי המלחמה ואת אופי ההנהגה שצריכה לשלוט בה. התפיסה הישראלית שמוצגת במאמר היא נאיבית ומנותקת מהמציאות העזתית, תושבי הרצועה לא יוותרו על הקווים האדומים שלהם.
